תמיד אמרתי שאני החלוץ של התמימים, נסיך הילדות, ילד בגוף של
גבר... תמיד טענתי שהחיים זה הסיבה היחידה לקום בבוקר, לרוץ
להשתולל ליהנות, לראות דרך העיניים שלי את מה שהנפש רוצה
לראות.
הספונטניות הייתה אצלי אחד מארבעת החושים ביחד עם צחוק.
כבר המון המון זמן לא הרגשתי תחושה עזה כזאת של בגידה!
בגידה של העולם היפה הזה בילד כמוני, בגידה מטעם האנשים שאני
הכי אוהב, "תתבגר כבר", "אתה ילדותי" (בנימה רעה ומזלזלת) ואני
כמו משרת של התת מודע אומר "זה אני" למרות שאני יודע שעמוק
בפנים חתיכה קטנה ממני "התבגרה".
עם כל משפט שנאמר נלקחו ממני חלקים מה"ילדות" שלי עד שלבסוף זה
קרה...
"אתה בן אדם בוגר". בגרות ??? זיקנה!!!
הילדות שלי נלקחה ממני ונשאר לי רק התסכול והבדידות...
ילדים אף פעם לא בודדים, הם תמיד מוצאים משהו לעשות או לשחק,
הם נהנים מהחיים בפשטותם...
והיום כל דבר שעולה לי לראש זה קשור לאהבה ובדידות, מתי אני
אמצא אהבה... תמיד יוצא לי לחשוב על מה היה קורה עם היינו
מתבגרים הפוך, היינו נולדים זקנים עם מחלות וחיים יבשים וכל
שנה שהייתה עוברת היינו נהיים צעירים יותר ותמימים יותר...
כך לפחות יהיה לנו למה לשאוף... במקום לומר "כשהייתי צעיר
הייתי יפהאתלטחכם" אנחנו נוכל לומר כשהיינו זקנים היינו איטיים
והיום אנחנו יפיםאתלטיםחכמים". זה לא זיכרון הרבה יותר טוב???
הרי בשני המקרים בסופו של דבר נצטרך ללכת עם חיתולים ושיטפלו
וידאגו לנו :) ...
בתור ילד היו לי הרבה חלומות ומילת המפתח לילדות זה חלומות...
היום אנחנו עוד משלים את עצמנו כשאנחנו אומרים שנעבוד ונחסוך
קצת כסף כדי להגשים את החלומות, אבל אני לא מדבר על חלומות של
בית גדול או יאכטה ומשהו ערכי כנ"ל אלא אני מדבר על חלומות של
ייעוד, לדעתי חלום הוא משהו שנמשך לכל אורך חיינו ולא רק לכמה
רגעים (לקנות בית זה משהו רגעי). החבר הכי טוב שלי הוא
גיטריסט, וכשאני אומר גיטריסט אני לא מתכוון למישהו שסתם מנגן
בגיטרה... אני מדבר על מישהו שעושה אהבה עם מוזיקה דרך
הגיטרה... ובכל פעם שהוא מנגן יש לו מין ניצוץ כזה בעיניים
שיכול לגרום לבן אדם עיוור להסתנוור...
להיות ראפר מצליח ולשיר על איך שהוא מזיין את הבחורות וחוגג עם
הכסף? זה לא חלום, זה תעשייה (תעשייה של חומרנות) !!! כסף אמור
היה להיות מלכתחילה כלי עזר להגשמת חלומותינו ולא החלום הגדול!
אבל איכשהוא בדרך איבדנו את העשתונות והצימאון לכח גדל וזו
היתה הנקודה שהפכנו לערפדים צמאי דם... רק חשבנו על איך למצוץ
לאנשים את הכסף, איך לבוא להם בלילה בתחפושות של פרסומות
ומותגים, כדי שנחיה את החיים איך שהם רוצים שנחיה אותם ובזמן
זה הם יתעשרו ויתחזקו בזמן שאנחנו נשארנו עם נעליים יפות ואיזה
מותג כלשהוא... לשמחתי, גיליתי למה אנחנו בכל זאת צריכים
להתבגר, "אהבה"...
אהבה זה הרגש היחידי שגורם לנו להרגיש ילדים תמימים שקיבלו
משחק נצחי של אושר תמים ויפה... מי שרוצה לראות איך נראה טעם
החיים (ולא קוקה קולה!!!) שיסתכל בעיניי זוג אוהבים...

(קטע זה נכתב ביום האהבה על ידי בחור בודד... חחחחחחח)