אני זוכר את היום בו הופעת לפניי -
יום תשעה באב חם ומוקדם -
ולי היה זה יום חג
שבו קרם חלומי עור, שיער ועיניים
בדמותה של הנאווה בבנות.
אני זוכר את אותו יום בו ישבת מולי,
יותר זמן ממה שאי פעם היית בקרבתי
ועינייך רפרפו עליי -
עליי, שמזוהר דמותך השפלתי מבטי
ורק בגניבה הבטתי בך, נעמי.
אני זוכר בדיוק מה לבשת -
בעיניי היו אלה בגדי מלכות
אפילו שהיתה זו רק חליפת ג'ינס,
ושיערך הפזור על כתפייך
ומבטך המיוחד, שרק עינייך יודעות להביע.
אני זוכר את היום הנפלא ההוא,
אני זוכר את קולך, קול פעמונים,
את כל כולך אני זוכר, נעמי.
כי מה נותר לי, בעולם אפל וחשוך
אליו הגלית אותי, מלבד לזכור? |
