איתי פאלקור / מוות לבן |
עד שהסתנוור
והרעל זורם
את עורקיו חוסם
הפחד מהלא-ידוע
בקרבו שוב נטוע
כי היא אבדה
וליבו בידה
הוא נמוג לאיטו
בתוך מיטתו
והשקט חונק
בחדר הריק
עת ירח נדם
מול כאבו נאלם
ושוב ההרגשה
חסרת התחושה
ובלילות ללא לבנה
תישמע המנגינה
של אדם חסר דרך
עם נשמה חסרת ערך
מבין האפילה
הוא שומע קולה
בלחישה מצמררת
וכבר נעלמת
בערפל של תשוקה
נטמן בחיקה
ולא ייעור לעולם
בזרועותיו של הסם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|