|
בין הפטיש לסדן
עומד בן אדם
בין שתי אפשרויות
ושניהם מאוד עצובות
לספר או לשמור
שני אפשרויות
שתיהן מאוד כואבות
אך רק אחת נכונה
זה לא נכון
להשלות בן אדם
להסתיר ממנו
ואז לנחם
כולם יודעים כולם עצובים
בפנים עמוק בתוך הלב
רק לו לא מספרים
מפחדים שיהיה לו כואב
אך אין דרך אחורה
אין דרך להצטער
הזמן לא עובד לטובה
צריך למהר ולספר...
כל רגע יכול האבא להעלם
ולבן אף אחד לא מספר
והזמן ממשיך וממהר
צריכים למהר ולבן לספר
כי בכל דקה האבא עלול להעלם
והאמא על זה כל החיים יכולה להצטער
והבן הבן המסכן לא ידע דבר ואין מה שינחם
כי מאבא מת אי אפשר להיפרד... וזה יהיה הרבה הרבה יותר
כואב... |
|
|
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
! ! ! ! ! ! ! !
! ! !
מרגלית הר שפי
יגאל עמיר,
מחזיר
לאהובתו את
"מאחורי
הסורגים"
יצירת הפלסלוגן,
החדשה שלו,
ומוסר שהוא
מתגעגע. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.