motto: ידעת מה רצית ונתת, ולא משתקבלי, ואני אף זאת לא
ידעתי.

אשתו של אדם...2024

   הייתה נהדרת. היה מוכן לתת לה הכול, ובלבד שתניח לו להמשיך
בענייניו; מכור לעבודתו, פגישות עסקיות, פרויקטים, בורסה.
כאנחת אימהות ועקרות בית משמימות, משמינות, ומתפארות:
-  או, הבן שלי כל כך עסוק! שטויות, יש אנשים שאינם מספיקים
דבר ולאחרים יש את כל הזמן שבעולם. אלה שמבטיחים, ואלה
שמקיימים. אלה שמדברים, ואלה ששותקים ועושים. אלה שנותנים ביד
רחבה, ואלא שנותנים לאחרים לתת.
ואלה שמספרים סיפורים.

הייתה לה זאת אהבה קלאסית, ממבט ראשון ומרגיעה, גוף מוצק, יפה,
תואר-שני בכלכלה ומנהל, סבלנות-ונימוסים שכבר אין בנמצא. היא
ידעה שתהיה שלו, ותציית, ללא זכות ערעור, משפגש מבטה, בדירת
הרווקים השכורה, על שידה עתיקה, מזלזל בסדר המופתי, דף
חשבון-בנק, רב אפסים, מיותם.
הערב היה עדיין צעיר, היקום הזדקן בעוד יום והחכים, משהגיע
אדם, למפתן ביתו-מבצרו הצנוע, בשכונת היוקרה-הקרה, בפאתי העיר
הגדולה. צללית חלפה-התחככת בברכו, וליקקה את ידו בשמחה.
תאכיל כלב פעם אחת, ויהיה נאמן כול חייו, שלא כבני האדם, נהג
הסבא לומר.  
- שלום, אהובי, ריחפה במדרגות לקראתו,
- יותר מכל, נסיכה.
- רעב, צמא, עייף, אוהב? המסדרון ערוך ומוכן...
- רק כוס מים קרים וקרח.
שנא מזגנים. הצטרפה במטבח, מחבקת, בין שתי לגימות, את גופו
המזיע.
-  ברוך שובך, חלומי הרטוב. איחרת. התענג לאיטו על המים.
- היפהפייה הנמה! פיג'מה חדשה? מחמיא לגזרתך המטרפת.
מילא שוב את הכוס, סגר את המקרר, והחל עולה במדרגות, אצבעו
משרטטת עיגולים על משי מותניה.
- חמודי, פלטה, בקול רועד, בחדר השנה, היה לי "רומאן- צ'ק".
- רומאן- צ'ק?
לא נחנק, משתנק. לא הפיל את הכוס. מיקם אותה בזהירות במרכז
צלוחית פורצלן, על השידה העתיקה, אני מקשיב.
- כן, רומאן- צ'ק. צ'ק -צ'ק! היה. נגמר. אתה יכול לסלוח לי?
- רוצה להתגרש?
על רגל אחת, בגמישות וחיוך של חתול-בר, שודאי לא פגשתם, התיר
שרוכי נעליו. שנא סוליות עור.
- לא, לעולם לא, נשכה את שפתה התחתונה.
- אוהבת אותי?
רוקן כיסיו בזהירות,  אקדח למגירה;  ארנק, אלקטרוניקה ופתקאות
על השידה.
- אותך, רק אותך, ואיש מלבדך.
נטלה ונשקה ליד החזקה. ליטף שערה, וניגב בממחטה לבנה, דמעות
חמות, שהרטיבו את כף ידו.
- אז למה?
תלה מכנסיו על הקולב.
- רציתי קצת סקס,
הסמיקה: זיכרונות...
- קצת?
ירד ל-20 שכיבות שמיכה.
- בסדר, קצת יותר...
- קניתי לך את מיטב שכלולי הטכניקה, ז'ק ועוזי באמבטיה... מה
עוד תבקשי?
סיים והתיישב רגוע בכורסה.
- היית עסוק, לא רציתי להפריע, רק טיפה... קטנטנה, בים
אהבתנו.
- אוהבת אותו?
זרק את הכביסה-המלוכלכת, לסל, באמבטיה.
- מה פתאום? אני לא כזאת! אמרתי, רק קצת סקס. (היא כה יפה, גם
בלי צבעי-מלחמה).
- לבריאות, נהנית?
נטל את הפיג'מה, ישבה מתוחה בכורסה ממול, מביטה בנקודת חיבור
גבותיו, שלזרים נראתה מאימת וחוקרת, כמכונת-אמת .
- האם  אני יכול, סוף- סוף לדעת, מי המאושר?
הדליק טלוויזיה,  
- אלכסנדר.
בחר קונצרט. הצטחק בחיוך מר,
- הקמצן, החצוף, המשעמם הזה? כבר בתיכון רדף אחרי החברות שלי.
עכשיו משלוחים הביתה? מחר שרות חדרים,
- בפעם הבאה אבחר מישהו לטעמך, חיוכה האיר את החדר. אל תשכח,
יום חמישי מוזמנים לשוורצים.
- חתונת פלדה, טובה מלוויה. חברים טובים, תקני מתנה מרשימה...
למה עצובה, פנייך שוב מגרדים ת'ריצפה?
קלות החריזה שברה אותה סופית.
- אתה אמרת! הוא קמצן, פרץ חדש של דמעות.
- לו שאלת בעצתי...
- אני משלמת מלון, בית קפה, טיפ למלצר...
- רוצה עוד כסף? מחדר הארונות ארגן בגדים נקיים ליום המחר.
- לא יקירי, אתה נותן יותר מדי,
- מה הבעיה? לגם את שארית המים הפושרים,
- העיקרון. זה משפיל ומשעמם.
- סלקי אותו, לחש, כמגלה סוד. התיישבה על ברכיו. לחץ מתון,
חשב.
- סתם, כך?
- סתם כך! הוא עלבון למורשת Casanova, אבירי
השולחן-העגול-ההפוך, ואחוות  כחולי-הזקן.
- לא, זה לא מכובד,
לא הבינה מחצית-תמצית-דבריו, ונשקה שוב לכף ידו.
- גבירתי היקרה! האם רומזת את לדו-קרב-דמים, חרבות, דקר, סיף,
או אקדחים משישה צעדים?
- טיפשון, זה Out, מצא דבר מה מקורי, מיוחד. ברמה שלך!
- טוב אהובתי, מתבשל רעיון גאוני, אל תדאגי.
- ידעתי, ידעתי! רקדה יחפה על השטיח. ילדה קטנה... עדיין,
חשב.
- עכשיו, לעומת זאת, אני זקוק למקלחת קרה, מחר ב-07.00 יש לי
פגישה עם רואה החשבונות של...

למחרת בשעה 18.00, אלכסנדר המאושר היה עצבני וחיוור. כצפוי.
המסעדה התכוננה לבלייני הלילה הפזרניים. צלליות-מלצרים חיוורים
גלשו על שטיחים יקרים, תחת מנורות קריסטל וונציאני. הם לגמו
קפה מצוי בפינה דיסקרטית. באוהל בדואי שתיתי קפה טוב יותר,
הרהר אדם.
- מר אלכסנדר המאושר, האם אתה מרגיש משיכה, בלתי נשלטת, לנשים
שמנות, משעממות, וטיפשות?
- לא ולא,
- אז מה, לעזאזל, אתה רוצה מאשתי?
לא, זאת לא תהיה יריית הפתיחה. בשחמט, נוסף להתקפה רבת עוצמה
חזיתית, כמו גמביט המלך (המלכה, לטובת הפמיניסטיות המזיעות),
הייתה חביבה עליו דווקא הפתיחה הסיציליאנית: סוסתו (הצבע לא
חשוב, לטובת הפמיניסטיות-הגזעניות המתנשפות), יוצאת, מפינתה
בצורה תמוהה, לא הגיונית לכאורה. ליריב הנדהם, הנרדם שאנן, בצל
זרי הדפנה, צפונה הפתעת התבוסה. טוב, "סיציליאנית":
- מר אלכסנדר, הרשה לי להיות קצר וישיר. אתה אדם עסוק, ואין
בכוונתי לגזול מזמנך היקר. ידוע לי על הרומן עם אישתי.
-????
- אנא, אל תפסיק אותי. אני אדם הגיוני. אם אתם אוהבים, עליכם
להתחתן. ומייד. אני מתגרש, אתה מתגרש, אתם מתחתנים. פתרון
מכובד. תקבלו בירכתי, ומתנה יקרה.
מעולם לא ציפה אלכסנדר המאושר לסצנריו כזה. מרגעי האושר
המתוקים, הגנובים הראשונים, הבין שלא יוכל להרשות לעצמו פילגש
כה מפונקת ויקרה. אינסטינקט ההישרדות החל משמיע רחש קולות
אזעקה מוזר, לא מוכר, שניסה להחניק. לפני זמן רב היה עליו
להיפטר, להיפרד, להשתחרר ממנה. טיפש! להסתבך עם משפחת אדם. הנה
הזדמנות נדירה, אחרונה ובלתי חוזרת.
- מר אדם הנכבד, אני מאד מעריך את המחווה ואת יושר לבך. אני
מאד נרגש. לא אוכל לקבל את הצעתך הנדיבה. טעיתי טעות איומה.
אני מבטיח לא לראות את אישתך לעולם.

הערב היה עדיין צעיר, היקום הזדקן בעוד יום והחכים, משהגיע
אדם, למפתן ביתו-מבצרו הצנוע, בשכונת היוקרה-הקרה, בפאתי העיר
הגדולה. צללית חלפה-התחככת בברכו, כלבו הנאמן ליקק את ידו
המלטפת.
- שלום אהובי, ריחפה במדרגות לקראתו.
- יותר מכול, נסיכה.
- חמודי, שאלה בקול רועד, סידרת?
- קלי קלות, סיציליאנית.
- אני מתה על הבחור הזה: הודית, פיליפינית, שוודית. לא ידעתי
שיש גם סיציליאנית.  עצרה במדרגה השלישית, משעינה טבורה המבושם
על אפו, נלהבת כמו תלמידת תיכון.
- התענוג עדיין שלי, השתחרר בעדינות  מחיבוקה הטוב, בדרך למים
הקרים.
- אדוני רב החסד, שיפחתך הכנועה קנתה את המתנה לשוורצים...
- ידעתי שאפשר לסמוך עלייך.
- רוצה לראות?
- בטח, עשי לי טובה יפתי.
- מה שתרצה, מתי שתרצה, בכל שעה, בכל מקום...
- ומכל מקום, הצליח להשחיל בזריזות, את ילדה גדולה, ואני אוהב
אותך יותר ומתמיד.  אבל יש גבולות. את יודעת שאני טרוד ומנוע
מלהתעסק עם השטויות האלה, להיפטר מהטמבל התורן כול חודשיים.
להבא, אנא, נסי למצוא מישהו רציני ואמין.
עכשיו, לעומת זאת, אני זקוק למקלחת קרה, מחר ב-07.00 יש לי
פגישה עם רואה החשבונות של...