הלב שורף מלהב
להב שחותך את התקוות,
הנפש מתנפצת
על מסך של אשליות
כחלום מתוק שהופך לסיוט,
דמיון שהופך למציאות.
ורק אתה שומע,
שומע ומתעלם מכאבי,
בסבל אהבתי כלפיך.
אתה שמח כי אהבה נפשי,
שמח להיות האהוב,
שמח מתקוות שניפצת,
שמח מכאבי הקר,
קר כל כך, כמו להבך החד
ששיסעת בליבי,
שחתכת וצחקת לקול תחנוני נפשי.
עם הלהב שבליבך רצחת,
עם להב האהבה
ועכשיו ליבי שותת דם,
בגלל רצח אהבתך.

10.2.2005