אני יודע שזה יישמע לכם מוזר ומצוץ מן כל האצבעות
אבל זה סיפור אמיתי. באמת!
טוב, אל תאמינו לי.


שבוע בלאס וגאס עמוס בהנאות הכי משופרות שעיר האורות יכולה
להציע לא רוקן את כוחה. חלום של ירח דבש מתוק כמו מתוך תסריט
הוליוודי נדוש הנועד לכישלון מרוב דביקותו התגשם בחייה.
ללא ספק, הקזינו היה מקום הבילוי הבולט ביותר בשבוע פורה זה,
אך ביום האחרון לשהותה החליטה הילה לעשות הפסקה קצרה מן הקזינו
ולנוח בחדרה.השהות הארוכה ברולטה התישה את עיניה. היא פילסה את
דרכה דרך קהל האנשים המהמרים בדמם על שחור ואדום, על מלך
ומלכה, על 21 וזמנם. הליכתה הייתה מתבלטת בשמלה השחורה החושפת
רגלה השמאלית. לעזאזל, אני סקסית, חשבה לעצמה ודרכה אל המעלית.
השבוע הסוחף שוחזר במוחה, ופניה עטו חיוך. האוכל, היוקרה,
הסקס, החדר, הכול היה... מושלם! פשוט מושלם!

עם כל צעד הרגישה את מיניותה גוברת וחשה כיצד אורה שופע מתוכה.
הילה הרגישה זוהר עצום מתפשט על גופה כמין... כמין... הילה.
זהו, בדיוק - הילה אופפת אותה, כמה מתאים.
אותו חיוך התאדה עם פתיחת דלת המעלית. "כוס אמק, איזה כושי
ענק," היא פלטה ובצעד מהסס נכנסה לתוך המעלית. אותו צעד שב
אחור למראה הרוטווילר של אותו הענק הלא מדהים חושף שיניים חדות
יותר מסכין שחיטה. דלת המעלית החלה להיסגר והיא צעדה חצי צעד
כדי לפתוח אותה שוב. אך עם פתיחת הדלת נגלו לפניה שוב הצמד
השחור ומבט של רצח בעיניהם והיא צעדה שוב לאחור. מבט מאיים
נשלח לעברה ולפתע האוויר נהיה דליל יותר. "Well," הכושי אמר או
שאג. לא, הוא שאג, היא בטוחה שהוא שאג והיא נכנסה בחפזון
למעלית ולחצה על אחד הכפתורים, הרי שהמספר אינו רלוונטי עכשיו,
המטרה כעת היא לשרוד ולא להתעקש על מספר קומה מדויק - אין זה
הזמן לקטנוניות שכזו.
מבטה החל להתפזר בחלל המעלית. "אני לא מאמינה, אני תקועה בתוך
מעלית מזדיינת עם שתי מטר כושי ומטר וחצי רוטווילר," רטנה
לעצמה וצמרמורת אחזה בה. היא ניסתה בכוח לבלוע את רוקה אך לא
עלה בידה.
המעלית יורדת או עולה? אין לה מושג, מבחינתה נראה כאילו היא לא
זזה.

לפתע מילא את חלל המעלית ואת כל גופה קול רעם של שני מטרים
שחורים - !!!"Sit," רעם הרעם, ובלא מחשבות מיותרות כמו במחול
מופלא היא התיישבה. שניהם צייתו בצייתנות ראויה לציון והילה
מצאה עצמה לפתע בקו חזיתי עם פני הכלב. מבטה נע לסירוגין בפני
הכלב, פעם בשיניו הלבנות המתגלות כמעט במלואן מבעד לפרוותו
השחורה נוטפת הרירים ופעם במבט הרצח שבעינו. היא ידעה שהיא
עשתה את הפדיחה של החיים שלה, ושהשאגה הייתה מכוונת לרוטווילר
אבל הצחוק של הבן זונה הזה מפחיד עוד יותר. לא רק שהיא ישובה
כמו מטומטמת דבוקה לפרצוף של הרוטווילר, אלא שהיא יכולה למות
עכשיו כשהיא ישובה כמו מטומטמת דבוקה לפרצוף של הרוטווילר.

לאחר 15 מזמורי "שיר המעלות" שבתהילים המעלית נעצרה והיא קמה
לאיטה משתדלת שלא לעשות תנועות שיגרמו לרוטווילר לוותר על
הבונזו לטובת בשרה שלה. נראה היה כי היא יצאה מן המעלית עוד
לפני שהדלת נפתחה, אבל אף אחד לא יכול להיות בטוח בזה. היא
החלה לרוץ במעלות המדרגות ובדיבור מתנשף אמרה לכל מי שהיה
בדרכה "כושי, שיניים גדולות. כושי גדול - רוטווילר ענק." הילה
החלה להתרוצץ במסדרונות המלון מחפשת בין המספרים את חדרה,
מתחננת לאלוהים שרק לא תפגוש שוב בזוג הרוצחים, האנסים,
המתעללים פיזית בכל מי שהם פוגשים בדרכם. "כושי ענק, רוטווליר
עם שינים ועיניים," היא המשיכה למלמל.

"חדר 207,"אמרה לפקיד במלותיה הכמעט אחרונות של ירח הדבש.
הם הרשו לעצמם להנות מן כל מנעמי העולם הזה עד תום לכבוד הירח
והדבש. הוצאה לא קטנה, אבל שווה במבט לאחור. ללא ספק. ירח דבש
יש רק אחד. טוב, הם מקווים שיהיה רק אחד.  

"חדרכם שולם, גבירתי," ענה הפקיד והגיש לה מכתב. "האדון ששילם
השאיר לך מכתב זה".
"מה זאת אומרת? למה הוא שילם? מי זה?" שאלה בעודה פותחת את
המכתב, מופתעת ונרגשת כולה.
הפקיד חייך ומשך כמה הברות במבטא אמריקאי, לאחר דיבר - "אותו
גבר פנה אלי אתמול ושאל אותי היכן החדר של האישה עם השמלה
השחורה והצביע עליך, כמובן שעניתי לו שאיני רשאי לומר לו את
מספר חדרך," הוא הפסיק מדברו וחיכה לתגובה כל שהיא, אולי לשבח
מצידה, אך במקום זה קיבל את "נו" הזירוז. "הוא הבהיר בפני כי
רצונו לשלם את חשבונכם במלון כולל כל ההוצאות כולן. בנוסף
כמובן הוא השאיר לך את המכתב הזה."

הילה הסירה עיניה מן הפקיד וישרה עיניה נוכח המכתב, המומה.
המכתב היה קצר, כתוב באותיות שחורות גדולות:



" You are the best joke I ever had!

Live Long and Prosper,


Michael Jordan"