היה היתה בארץ רחוקה באחת האגדות
ילדה יפה עם שיער כהה ועיניים דומעות
הייתה קמה בזריחה, אך זאת לא אשמתה שהיא כזאת
הייתה יוצאת לה לעת ערב, מביטה אל האופק בעיניים דומעות
תמיד סיפרו לה על האביר על הסוס הלבן
אך הוא לא בא, והיא עצובה, בוכה דמעה אחר דמעה
השנים לאט עוברות והיא דוחה כל אחד שאוהב אותה
כי הוא לא מספיק טוב, או לפחות ככה היא חשבה
והיום היא כבר זקנה עם קמטים בפרצוף ופצעים בנשמה
אז אם אי-פעם תראו אותה, תמסרו שאני עדיין שלה
תמיד סיפרו לה על האביר על הסוס הלבן
אך הוא לא בא, והיא עצובה, בוכה דמעה אחר דמעה
היא הייתה מחכה לו, שיבוא על הסוס וייקח אותה מכאן
אך הוא לא בא והיא עוד מחכה, אבל למה? |
