[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








גדולים הכבשים ומפוטמים
וצמרם מעולם לא גולח, אף בקיץ,
ולא היה טובח מהם, כבני לוויה
היו לו, או ככלבים הנאמנים
ואת פעיותיהם אהב לשמוע טרם בוקר
ליד מפתח המערה, אז גלל את האבן
והניח להם לצאת אל האי
ובערב מעצמם שבו אליו,
לבנים וזכים כחלבם, רכים כצמרם,
לא הניח לו לבו לטבחם
והיה יוצא לסעוד אל הים
ובלילות אפילים היה צולל במים
השקופים ולוכד תמנונים ודגים זוהרים,
בשרם קריר וגמיש כאגוז, מתפצח
בפה, ענוג וניחוח,
גם דולפין לכד מדי פעם, ובשר אדם,
זה הטוב מכולם, טרוף דוכי ומשבר,
ולא נגע בכבשים.
הבוקר, עת עמד וגישש במערה
זועק בייסוריו כי אבד מאור עינו האחת
לא ישוב ויראה לעולם
ואל הים העוגב הרטוב לא עוד יבוא
שמע פעיית הכבשים וטלאיהם
ולא עמד בו לבו. ניצב ליד המפתן,
גלל האבן וגישש, פן עמם ימלטו
אודיסאוס ומרעיו.
כל הלילה רדף אחריהם בעלטה
מכותל אל כותל מהדהד,
שומע צחקוקם המקנטר ועלילות
לעגם עת השליכו עליו חלוקי אבנים,
בוודאי מתחמקים הם, נאלמים,
תחבולה זוממים כדי לצאת עם הצאן
והוא עומד ושומר על יקירותיו,
בנות כנף צמר לבן כי לא יצא אדם
עמן, ושחרר את כולן, ושב וחסם
את הפתח ונפנה - וריק
האולם, לא ישמע הבל פה או
פעימת לב.
כי הערים עליו אודיסאוס.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לרגע חשבתי
שהבנתי את
משמעות החיים
אבל אז הבנתי
שזה היה הריח של
הטוסט שנשרף...






זאת שחשבה על זה


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/2/05 13:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאורה ברנשטיין

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה