מכונן אימפריות המוות
שמשטות בתמימים באמונה
הוא למד כל חייו את החרב
וישלוף במותו מנדנה

אין לו צרכי אנוש
ואינו אנוש
שומר אמונים לשטן
בגופו ערוף הראש

לו רק היינו כילדים...
הם יודעים,
איך נראה הטוב
ואיך נראים הרשעים

אבל אנחנו פקחים כבר
וכל-כך בטוחים
נהרות צוננים של זיעה
גועשים מסיוטים נשכחים
ואנחנו שוחים כבר
במימיהם המלוחים
בקרוב נחדל משחייה
נצלול אל קברים מחייכים

הו, אדון לילי וקודר
הקל בעונשנו היום
על כך כי נרדם השומר
שכן סומאו עיניו בשלום

מבכה אני את גורלנו האווילי
טבוחים בשדה הקרב
הו, אדון לילי  
פגיונך נעוץ לנו בגב

לו רק היינו כילדים.

והשאהיד יוסיף לצעוד
כי זוהי דרכו של חייל
לעולם לא שבע מהרג
כי זה משעולו של גורל

כך סופר הסיפור שלו
וכך יסופר בכל דור
איך יש עם, משרתו של הבלע
איך שכל בר דעת יזכור
איך ממרומי מוריה
לא ראה את האור
והפך מתוסכל
עם משול לחמור.