יסמין וחצי / בין שד' ירושלים ליפת |
כשקשה עם גאונות
מחזיקים בקבוק ביד ומרבים לקרבו לשפתיים
(שזה כמו קירוב כיסאות
שדוחק לקירוב העיניים).
האסלה מעולם לא נראתה רחוקה יותר
שעה שנפרשתי תחתיה כפאם-פאטאל
מנוסה רצפתית
כששפתיו פשוטות ללא משים מעלי.
וידיו אז
גם הן
פשטות של פנים מול פנים.
נעים ושמח אלה מילים של אנשים שאין לטעות,
נעים ושמח להם, רוב הזמן.
ומה זו אם לא ההוכחה שגאונות
עם זיגוג אישוני שמתחזה לברק
מאוד מתפשטת כשיש המון בירה
במקרר ובכל בלטה שניה.
כל כך אתרפק על רגע התום
כשהבין שקראתי כששאל שאמרתי:
"זה היה כל כך פתאומי!",
אם זה גאוני או מה.
ברגע ההוא,
הקטן
חשבתי שהוא רק מתבדח.
כל כך הרבה אנשים שלא זכרתי את שמם
מתעצמים דווקא
מול כל כך הרבה אנשים
שלעולם לא אדע איך קוראים להם.
דווקא מול אורות שועטים
מול שמים שחורים
מול צאתי לשלום הפרושה ללא סוף;
דווקא בסוף היום המוחלט
במקרו המרוחק
בסגירות בתוכי בתוככי מכונית
(אחרי מכונית אחרי מכונית אחרי אוטובוס בינעירוני);
דווקא כשהסיפור האנושי שוכך
כשהניצוץ הרשתי מליל אמש נמוג
דווקא ברגע הזה
כשמכונית אחרי מכונית אחרי מונית שירות עם נהג שצועק
"טבריה! רמת הגולן!"
אני מבינה -
זאת האנושיות.
זה איש ועוד איש ועוד איש ועוד אישה שמשחקת ב"חמם אותי קצת"
מול הים בזריחה.
זה האדם שמזיז את הכל
התמוטטות האימפריות
רכבות תחתיות
מושג האינסוף.
זה רק אדם,
(פשוט ומוזר היה לי פתאום)
רק אדם.
דקה לאחר מכן אמרתי לנסיכה
"מתהפכת הבטן וכואב לי הראש".
היא קירבה את ידה למצחי אבל
ברגע ההוא כבר לא חש(ב)תי דבר.
והמשכנו לשעוט
עם ההמון המכונן
בכל רגע, כל שניה
פצצת אטום מחשבתית בשלבי הקמה.
1. אני לא הכי חכמה,
אבל ללא ספק - הערמומית מכולם.
2.מול מפגן מרוכז של גאונות צרופה -
אני מודה לאלוהים שעשני יפה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|