תסריט יב'  - עדי טולדנו "זה אוטובוס הקסמים?" (שם זמני...)

סצינה 1. חוץ, בוקר, תחנת האוטובוס:

הנער (דן) הולך באיטיות ובאדישות לקראת תחנת האוטובוס שלו. הוא
רואה את האוטובוס עומד להגיע לתחנה במרחק כזה שהוא יכול לרוץ
ולהשיג אותו אך הוא לא עושה זאת. הוא מגיע לתחנה לאחר שכבר עבר
שם אוטובוס ומחכה לאוטובוס הבא. האוטובוס מגיע ודן נכנס פנימה.


סצינה 2. פנים, בוקר, אוטובוס:

דן נכנס לאוטובוס ומנקב אצל הנהג עם הכרטיסייה שלו. הוא הולך
במסדרון של האוטובוס לכיוון האחורי שלו ומתיישב. המצלמה קולטת
בפריים את הנערה (סיוון) שאיתה הוא יתידד בעתיד. דן מתיישב
מאחוריי שני אנשים פשוטים בערך בני 30 שמשוחחים .
איש א':
ת'שומע? יש לי איזה רעיון בקטע של מרקים אתה שומע?
איש ב':
שומע שומע
איש א': (מדבר עם תנועת ידיים)
טוב, בכל מקרה, נכון תמיד שאתה אוכל מרק ומגיע לסוף שלו צריך
ככה להרים את הקערה כדי שיהיה שיפוע  כזה שיהיה קל לקחת את
הכפות האחרונות של המרק, נכון?
איש ב:
נכון נכון
(דן שמקשיב לשיחה מצחקק קצת לעצמו ורואה גם שהנערה סיוון שלידו
מקשיבה ומצחקקת ושניהם מסתכלים אחד על השני בחיוך וממשיכים
להקשיב...)
איש א:
אוקיי אז חשבתי - במקום שאנשים יצטרכו להתאמץ ולהרים את הקערה,
היא כבר תהיה בנוייה עם שיפוע כזה בילט אין!! וככה, אנשים לא
יצטרכו לעשות את זה עם הידיים שלהם...
איש ב':
וואלה וואלה זה אחלה רעיון
איש א':
כן אני יודע אני חושב עליו כבר שנה
(דן וסיוון שוב מתסתכלים אחד על השני עם חיוך קטן.)

סצינה 3. פנים, שעות הבוקר, כיתה:

דן יושב בצד של הכיתה ליד החלון. איתו בשולחן יושב תלמיד נוסף,
דן הוא זה שקרוב לחלון. המורה ברקע.
מורה:
סיימנו ללמוד על הסיפור של ש"י עגנון אז היום נלמד סיפור חדש -
של אתגר קרת - "נהג האוטובוס שרצה להיות אלוהים". (היא מקריאה
מהסיפור)
דן לא מקשיב כל כך הוא עסוק בלבהות בחלון ולחשוב על אותה נערה
שראה באוטובוס לפני זמן קצר. לעומתו שכנו לספסל מקשיב בקפדנות.
דן מסתכל על שכנו לספסל והוא מנסה להפנות את תשומת ליבו. הוא
נוגע בידו בכדי שידע שיש לו משהו להגיד, אבל הוא לא שם עליו כל
כך מפני שהוא עסוק בשיעור.
שכן לספסל:
רגע רגע
דן מחכה קצת .
דן:
אתה יודע, הייתי עכשיו באוטובוס וראיתי מישהי בגילנו ממש יפה
וחמודה, והיא חייכה אליי!
(בזמן שדן מספר לו את מה שקרה לו, השכן לשולחן עסוק בלהקשיב
לדברי המורה)
השכן לספסל עונה לו בכתב (בכדי שהמורה לא תשים לב שהוא מדבר):
יאללה אז לך על זה, תתחיל איתה.

סצינה 4. פנים, בוקר, אוטובוס:

דן נכנס לאוטובוס מושיט לנהג את הכרטיסייה שלו, הוא מנקב
ומחזיר לו את הכרטיסייה. דן עובר במסדרון האוטובוס מסתכל על
האנשים ומחפש מקום ישיבה בחלקו האחורי של האוטובוס כמו שהוא
רגיל. כשהוא מתקדם הוא מבחין בנערה - סיוון שראה יום לפני והוא
מתיישב בקירבתה - באותה שורה במקביל אליה. הוא מסתכל על הנערה
ומשתדל שהיא לא תשים לב לכך - אבל עדיין, זה בולט. הוא קולט
שהיא שמה לב, נבהל, וקובר את ראשו בחלון. כשהוא משנה את מבטו
לכיוון הנערה היא לא נמצאת במקומה, ובאותו רגע מישהו מאחור
נוגע בו בכתף, הוא מסתובב ומגלה שזאת הנערה.  
סיוון:
למה אתה מסתכל עליי כל הזמן? (תוקפת אותו)
(דן קצת מופתע, הוא עונה לה במעט גימגום) דן:
אההה, אני? אני לא הסתכלתי...
סיוון:
 כן הסתכלת, אני ראיתי
דן:
טוב, נכון, קצת...
סיוון:
נו אז תגיד לי בבקשה - למה?
דן:
אההה אני לא יכול להגיד לך ...
סיוון:
מה למה? אם אתה מודה שהסתכלת- אז אתה חייב להגיד לי!
דן:
אוף אבל זה... לא נעים לי כל כך...

סיון:
אז אני מבטיחה שאני לא אעלב
דן:
לא את לא תעלבי זה אני יודע
סיוון:
אז יופי פשוט תגיד
דן:
אממ סתם הסתכלתי כי את ניראת לי חמודה
סיוון:באמת?
דן מהנהן בראשו. סיוון מחייכת ממבוכה.
סיוון: (קצת מפלרטטת)
מה איפה אתה לומד?
דן:
אני בעירוני אלף, איפה את?
סיוון:
בגמנסיה הרצליה
דן:
אה אז את יורדת לפני... איפה את גרה?
סיוון:
ארבע תחנות לפניך
דן:
אז אנחנו גרים ממש קרוב...
סיוון נזכרת שהיא עוד לא יודעת את שמו של דן
סיוון:
תגיד, איך קוראים לך?
דן:
דן
סיוון לא שומעת את השם מפני שהיה רעש חזק מהאוטובוס באותו
רגע.
סיוון:
מה? לא שמעתי
דן: (מובך ואומר את שמו חזק יותר בשביל שתשמע.)
דן
סיוון לוחצת על הפעמון של האוטובוס בשביל לעצור
סיוון:
טוב דן, אני חייבת לרדת... זאת התחנה שלי
סיוון קמה ממקומה והולכת לדלת האוטובוס. דן מנופנף לה עם היד
לשלום. בנתיים כשהיא מתארגנת לצאת דן נזכר שגם הוא לא יודע את
שמה. סיוון מחוץ לאוטובוס ודן ממהר לשאול את שמה.
דן: (צועק מהחלון של האוטובוס לעבר סיוון)
היי! איך קוראים לך?
האוטובוס מתחיל לנסוע קצת
סיוון: ( מחייכת, עונה בצעקה בכדי שישמע אותה)
סיוון
דן: (לא שמע שואל בצעקה )
מה?
סיוון: (צועקת חזק יותר)
סיוון
דן מחייך ומנופף לה לשלום.

סצינה 5. פנים שעות הבוקר, כיתה:

דן יושב במקומו הקבוע בכיתה ליד החלון בוהה בנוף שבחוץ. ברקע
שומעים את המורה מדברת, עדיין על אותו סיפור. המורה ברקע (תוך
כדי שיחתו של דן)

המורה:
...טוב, נמשיך לדבר על הסיפור נהג אוטובוס שרצה להיות אלוהים.
אני אכתיב לכם על האנלוגיה שבין נהג אוטובוס לאלוהים ועל
הסיבות מדוע רצה להיות אלהוים...
הוא מרגיש שהוא צריך לספר למישהו את מה שקרה לו באוטובוס,
והבן אדם היחדי שהוא יכול לספר לו על כך, באותו הרגע, הוא שכנו
לספסל. דן מדבר בלחש בכדי שהמורה לא תשים לב. שכנו לספסל נראה
דיי קשוב לשיעור.
דן:
אתה יודע, פגשתי עכשיו באוטובוס את הנערה שסיפרתי לך עלייה
(דן מחכה לתגובה, מסתכל לחלון וממשיך לספר)
דברנו קצת, ובסוף יצא שאמרתי לה שהיא חמודה
(דן מחכה לתגובה משכנו לספסל אך הוא די עסוק וקשוב לשיעור אך
בכל זאת הוא מגיב)
שכנו לספסל:
וואי יפה, פעם הבאה תזיין אותה

סצינה 6. חוץ, בוקר, תחנת האוטובוס:

הנער הולך לכיוון תחנת האוטובוס, הוא מבחין באוטובוס שעומד
להגיע לתחנה (זה האוטובוס של השעה שבה הנערה סיוון נמצאת) והוא
רץ בכדי להשיג אותו בזמן ואכן הוא מצליח.

סצינה 7. פנים, בוקר אוטובוס:

דן נכנס לאוטובוס מתנשף ומטושטש מהריצה שלו לאוטובוס. הוא
מסתכל על הכרטיסייה שלו ורואה שלא נשאר שום ניקוב. הוא מסמן
לנהג שהוא כבר יחזור אליו והוא הולך בתקווה לחלק האחורי של
האוטובוס בכדי למצוא את סיוון. הוא רואה אותה ומחייך.
דן:
היי סיוון
סיוון
היי... דן
דן:
אממ תוכלי אולי לנקב עליי כי נגמרו לי הניקובים בכרטיסייה
סיוון:
כן בטח הנה
דן:
תודה אני כבר חוזר
דן הולך לנהג עם הכרטיסייה של הנערה ומנקב. הוא חוזר אל סיוון
מושיט לה את הכרטסייה.
דן:
תודה
סיווון מחייכת אליו והוא מתיישב לידה. שתיקה קלה בין השניים.
סיוון מסתכלת על הכרטיסייה של דן ,שהוא מחזיק בידו, ומבחינה
שנשאר לו עוד מקום לניקוב אחד. היא חוטפת לו את הכרטיסייה
מהיד.
סיוון:
אתה יודע שנשאר לך עוד ניקוב?
דן:
מה באמת?
סיוון:
כן
דן:
אני מצטער, פשוט רצתי מהר לאוטובוס...
סיוון: (מחייכת)
אז מה?
דן:
אז נהייתי מבולבל ולא שמתי לב שיש לי עוד ניקוב
סיוון:
מה, אתה מאלה שרצים לאוטובוס אפילו אם אין להם סיכוי להגיע
אליו?

דן:
לא אני ממש לא כזה. אבל תמיד אני רואה אנשים שרצים לאוטובוס
אפילו עד לתחנה השנייה בשביל להשיג אותו ואני לא מבין למה
סיוון: (מחייכת ואומרת:)
כן גם אני לא, אני פשוט מחכה לאוטובוס הבא
דן:
כן, גם אני
סיוון:
אבל אתה יודע מה מעצבן - כל הנהגים המנייקים האלה שעומדים
ברמזור ולא פותחים את הדלת  לאנשים מסכנים שרצים ממש מהר כאילו
הם בריצת מרתון. תמיד הם נראים לי כל כך מסכנים שהנהג לא פותח
להם את הדלת...
דן: (מהנהן)
מצחיק גם איך האנשים האלה שרצים צועקים לנהג שיעצור והם בטוחים
שהוא שומע אותם...
סיוון: (עונה לו מיד)
נכון
דן:
את יודעת שזה שהנהג לא פותח את הדלת לאותו איש שרץ יכול להרוס
לו את החיים, מפני שאולי ברגע זה הוא ממהר לאיזה ראיון עבודה
ממש חשוב שיכול לקבוע לו את העתיד
סיוון:
כן... הנהגים האלה ממש חורצים גורלות, משחקים תפקיד של
אלוהים.אבל ת'יודע - בסופו של דבר כל אחד צריך לעשות את העבודה
שלו
דן:
מזתומרת?
סיוון:
"כל אחד צריך לשמור על החוקים כי אם לא יהיה באלגן"
(שתיקה קלה, דן מסתכל על סיוון, מסתכל לצד)
דן:
אולי לפעמים צריך לחרוג מהחוקים בשביל לעשות מעשים טובים
יותר... (הפסקה קלה בדיבור)  למשל היום רצתי אחרי האוטובוס
בשביל להשיג אותו, מה שאני לא עושה בדרך כלל
סיוון:
ובשביל איזה מעשה טוב חרגת מההרגלים שלך דווקא היום?
(דן מסתכל על סיוון ונבהל קצת ומתחיל לגמגם)
דן:
אממ א אני אני לא יכול להגיד לך...
סיוון:
נו תגיד אתה חייב להגיד לי, בבקשה
(דן מהנהן בראשו לשלילה וסיוון מהנהת בראשה לחיוב)

דן: (מגרד בראשו)
רציתי להספיק להגיע לאוטובוס שאת נוסעת בו. (דן תוקע מבטו
בריצפה, סיוון מחייכת מסדרת את שיערה.)
שתיקה.
סיוון:
אממ התחנה שלי פה
סיוון קמה והולכת לכיוון הדלת האחורית של האוטובוס.
דן:
ביי
סיוון:
אל תשכח אבל אתה עדיין חייב לי ניקוב
סיוון יורדת, ודן מחייך.

סצינה 8. פנים, שעות הבוקר, כיתה:
דן יושב בכיתה במקומו הקבוע ולידו יושב שכנו לספסל. הפעם דן
קשוב לשיעור ולא בוהה בחלון כמו שהוא רגיל, הוא מתנהג בצורה
שונה. המורה ממשיכה ללמד על הסיפור של אתגר קרת. המורה ברקע.
המורה:
...מה שאתגר קרת ניסה להראות הוא שלפעמים יש לחרוג מההרגלים
כמו הרגליו של אדי בסיפור- העובדה שתמיד נהג להחמיץ דברים בחיו
כולל את האוטובוס. אך כשמדובר באושר שלו יש לו לגיטימציה לחרוג
מהרגליו...
שכנו לספסל של דן מבחין בהתנהגות שונה אצלו והפעם הוא זה שמנסה
להסיח את תשומת ליבו. הוא נוגע בדן אך דן עסוק וקשוב לשיעור
והוא לא מתייחס אליו.
שכנו לספסל:
נו תגיד איך הולך לך עם ההיא, זיינת אותה כבר?
דן:
על מה אתה מדבר?! רק הכרנו
שכנו לספסל:
איך קוראים לה?
דן:
סיוון
שכנו לספסל:
אממ סיוון, שם של כוסית

סצינה 9. חוץ ומיד פנים, בוקר, תחתנת האוטובוס- אוטובוס:

דן לבוש בצורה קצת שונה (חולצת כפתורים) יושב בתחנה ושומע
דיסקמן. האוטובוס מגיע. דן נכנס פנימה מנקב אצל הנהג והלך
לכיוון האגף האחורי של האוטובוס בכדי לתפוס מקום. דן מבחין
בסיוון ישנה. הוא מתיישב לידה כך שלא תרגיש בו. אך כשהוא
מתיישב היא מתעוררת.
דן:
אוי סליחה לא התכוונתי להעיר אותך
סיוון:
לא זה לא אשמתך התעוררתי מהחלום
דן מסתכל על סיוון ורואה שיש לה רוק ליד הפה.
דן:
אמממ יש לך קצת רוק ליד הפה
סיוון מנסה לנגב את הרוק בעזרת ידה אך היא עושה זאת בצד הלא
נכון. דן צוחק קצת לוקח נייר טישיו ומנגב לה את הרוק בעצמו. הם
מסתכלים אחד על השני בצורה מוזרה ומעט נבוכה.
סיוון:
יש לך לכלוך על הסנטר (כשהיא אומרת לו את זה היא עושה כאילו
היא מנגבת את המצח.)
סיוון מצליחה לעבוד על דן וצוחקת עליו ואז הוא מבין שהוא טעה
והיא בעצם עבדה עליו ושניהם מתחילים לצחוק.
דן:
על מה היה החלום שלך?
סיוון:
אממ אתה היית בחלום שלי, ושנינו היינו באוטובוס ללא נהג שנסע
במהירות אדירה ופתאום האוטובוס הגיע לקצה תהום ואז ברגע האחרון
כל אחד מאיתנו קפץ מהאוטובוס לצד אחר. אני קפצתי מהחלון ואתה
מהדלת
דן:
וואי את חולמת ממש מהר...
סיוון:
כן אני תמיד נרדמת מהר במיוחד באוטובוס, אני הרבה פעמים מפספסת
את התחנה שלי בגלל זה
דן:
אני דווקא אוהב להסתכל דרך החלון שאני באוטובוס - ככה צצים לי
כל מיני רעיונות לראש
סיוון:
כמו מה למשל?
דן:
יש לי רעיון לסלנג חדש למוכרי שווארמה ופאלפלים: במקום שהמוכר
יגיד חומס, צ'יפס, סלט, הוא פשוט ישאל: חצ'"ס, הולך בפיתה?
סיוון: (מחייכת)
אני לא יודעת זה לא נשמע לי כל כך קליט...
שתיקה קלה. סיוון מסתכלת על הדיסקמן שלו.
סיוון:
היי, מה אתה שומע?
דן: (מראה לה)
"אה... את ה- "Eagles
סיוון:
באמת, אתה יודע, השיר הוטל קליפורניה זה השיר של אבא ואמא שלי
- שיר החתונה שלהם...
דן:
ומה איתך? את תרצי פעם להחתן?
סיוון:
אני לא יודעת, לאהוב מישהו לעד - זה ניראה לי משהו שאי אפשר
בכלל להבטיח. אבל כמובן שאני מקווה למצוא את ה-אחד... מה
איתך?
דן:
אני ? אני גם מקווה למצוא את האחד...
סיוון מחייכת, שתיקה.
דן:
אה... את רוצה שנשמע את השיר?
סיוון:
כן, למה לא...
דן נותן לה את אחת האוזניות להרכיב, שם את השיר. הם מקשיבים
ביחד לשיר - תוך כדי יש בניהם הרבה החלפות מבטים, שתיקה
וחיוכים. באיזשהו שלב סיוון מניחה על ידו את ידה ואז הם
מחזיקים ידיים.

סצינה 10. חוץ, בוקר איזור תחנת האוטובוס:

דן יוצא מבייתו והולך לכיוון התחנה הוא קולט את האוטובוס
שבדר"כ בשעה הזאת סיוון נמצאת בו, והוא מתחיל לרוץ ממש מהר
בכדי להשיג אותו. הוא מפספס את האוטובוס בתחנה שלו אך הוא
מחליט שהוא לא מוותר ומתחיל לרוץ לכיוון התחנה השנייה של
האוטובוס. סיוון מבחינה בדן דרך החלון של האוטובוס ומצלצלת
בפעמון של האוטובוס. דן ממשיך לרוץ בכל כוחו, אך האוטובוס מהיר
ממנו. האוטובוס עוצר כבר בתחנה השנייה ודן נמצא כ- 100 מטר
לפני התחנה. בתחנה אין הרבה אנשים שרוצים לעלות ולכן האוטובוס
עוזב את התחנה דיי מהר. דן מאוכזב עד מאוד כשהוא רואה
שהאוטובוס עזב את התחנה והוא לא הספיק לעלות עליו. הוא תוקע
מבטו בריצפה והולך באיטיות לכיוון התחנה. דן מרים את ראשו והוא
מבחין בסיוון, הוא מופתע והוא מתחיל ללכת אליה. הוא מגביר את
קצב ההליכה שלו עד לריצה קלה מפני שאין לו כוח לחכות עד שיגיע
אליה. דן מגיע אל סיוון הוא מחייך אליה, היא מחייכת אליו ואז
הוא מחבק אותה והיא אותה. חיבוק ארוך ומרגש.