כל כך יפה להתאבד ביולי,
אך יולי כה רחוק,
ואני כל כך זקוק
ללולאה של מוות
שתאחז בצווארי,
כחיבוק אימהי מתוק
שיאפשר לי לשקוע אל עולמות
מרוחקים עד כמה שאפשר.
שלא ירפה עד שארדם,
ואשכח את כאביי.

כל כך יפה להתאבד ביולי,
ועוד לפני שמגיע מאי
מתחיל אני בחיפושי
אחר חבל עבה דיו
שגרוני בו ישתקע
אך מפרקתי לא תתבקע.
נראה כאילו כבר חלפו
לפחות שני נצחים
מאז יולי האחרון.
ואני מהרהר,
איך חלף אותו היולי
ולא נתלתי בך, לולאתי?

כל כך יפה להתאבד ביולי,
וכשחשבתי שראיתי כבר הכל,
בדידותי מכה ללא רחם
בעוצמות מחודשות,
שעוד לא הכרתי.
והנה עם השמש בא לו יוני
ופגשתי נערה
המעוררת בגופי  
מלה עמומה נשכחת
שבעבר היוותה סימן
לאושר ושלווה.
אהבה.

כל כך יפה להתאבד ביולי,
אך רק באוגוסט
הנערה בחרה לחדול
מלענות לשיחותי,
וכעת מצפים לי
עוד מספר נצחים
כלל לא מבוטלים
עד בואו של היולי הבא.
וכמו חוף של מבטחים
שם ממתינה לי תמיד,
הלולאה.