את רעב שפתיי
שכחתי
שכשאני נוגעת במורד עמוד השדרה שלך אתה גונח
שאתה שוקולד מריר ושמן
שזלזול מקפיא את הדמעות עוד מבפנים
שפעם, כשאהבתי באמת, לא הבחנתי בצבעים
שלושה חודשים מספיקים לשעמום לעכל לי את תחושת הזמן
המנהלת שלי אמרה; להוריד את העגיל מהשפה או לעזוב,
ונזכרתי
שהיא חייבת להישאר כאן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|