הו איינג'ל.
שום דבר לא עוזר, אהובי. אני עדיין נגועה בוירוס הזה, כבר
שנים.
חושבת עליך, מעריצה אותך, מוקסמת ממך, מתגעגעת, משתוקקת. וזה
כואב עדיין וחי עדיין בליבי.
ומצד שני כבר התרגלתי לבלתי אפשרי: לברוח ממך. זה ספורט כזה
שפיתחתי ואני שוברת שיאים.
להימנע בכל דרך מכל קרבה אליך, אפילו ממבט. שהרי אתה רואה הכל,
יודע הכל ומבין הכל.
לפעמים אני מצליחה, מידי פעם, להסתכל עליך כאל עוד מישהו שאני
עובדת איתו,
שלפעמים אפילו מצליח לעצבן אותי (אולי אפילו בכוונה?)
ובכל זאת אני לא מסוגלת לשכוח את הנשיקות המדהימות שנתת לי אז,
עד ששנינו נותרנו חסרי נשימה, חסרי אונים מול התשוקה הפלאית
הזו.
ובכל זאת לא נפרצו הגבולות המקודשים.
למה התאהבתי דווקא בך, למה נכנסתי במודע לכביש ללא מוצא?
יש לך חיים כל כך עשירים ומלאים ואישה נחמדה ומשפחה מקסימה, מי
אני שאהרוס לך את כל זה?
למה דווקא אתה, הגדול והמופלא והמקסים מכולם, למה דווקא אתה
כל-כך מחוץ לתחום?...
הו בוב.
כמה אני מתגעגעת אליך, נשמה. כמה רוחשות בי המילים שלא אמרתי
לך, הנשיקות שלא נתתי לך, האהבה שצמחה בי וזרמה בי אליך ללא
קול. התשוקה והפנטזיות שמעולם לא גיליתי לך.
וכמה רמזים זרקת לי בין השורות שגם אתה היית רוצה. כמה עדינות
גילית כלפי וכמה אכפתיות.
וכמה רכה הייתה ידך על ידי כשהנחית אותי וכמה עוצמתית הייתה
לחיצת היד.
איך הצחקת אותי וריגשת אותי ובלבלת אותי עד שכמעט נכנסתי שוב
לאין-כניסה...
אתה חבר טוב. וגם אני חברה טובה. שנינו נמנענו מלעבור את הגבול
הדק ולהרוס זה לזה ולפגוע.
למה דווקא אתה מכולם, למה דווקא אתה חייב להיות כל כך
נשוי?...
הו אנדי.
כמה קל להתאהב בך, מתוק, בחוכמה, ברכות, בנתינה האינסופית,
במגע החם והמפנק כל-כך, בכל-כולך.
ואתה דווקא לא נשוי ולא מחוץ לתחום. אז למה אתה כל כך מפחד
מהאהבה שלי ואיך זה שאתה לא מסוגל לקבל כמעט בכלל? כל כך קשה
פגעו בך, אנדי הרגיש והטוב, שאתה בורח ממני כמו מאש...
ואני דווקא האחרונה שתפגע בך, ואני אולי היחידה שיכולה לרפא
אותך, להבין ולעזור.
אז הנה הדלת פתוחה, אני משחררת אותך לגמרי, לך, עוף, פרוש
כנפיים גם אם זה אומר שאולי לא תשוב אלי כלל. אם משהו מהאהבה
שעוררת בי דבק גם בך - אולי עוד תשוב פעם...
למה אני מתאהבת תמיד באנשים שאינם פנויים אלי?...
אהבות ללא כתובת, מכתב ללא בול, נשיקה ללא שפתיים, חיבוק
באוויר.
אני אוהבת אתכם, כל אחד ואחד מכם, אבירי השולחן העגול שלי. אתם
אנשים מקסימים. אבל תפסיקו להציק לי בבקשה, צאו לי מהלב, מהראש
ומהוורידים כדי שאוכל למצוא את המלך האמיתי של חיי.
אני מחכה לך, המלך ארתור, ומבטיחה לאהוב אותך הרבה יותר מכל מי
שאהבתי עד כה, אם רק תהיה,
בבקשה ממך, תהיה פנוי אלי.
שלך, רעייתך לעתיד.
13.2.05 |
