היא חלמה פעם שהיא עומדת ליד דוכן ענק בשוק, ובוררת משם גבר
קטן.
היא זרקה הצידה את כל ה'בררה', ובאמת שהסחורה לא היתה משהו,
והשאירה לעצמה אחד. היא שמה אותו בשקית, והמוכר זרק אותו על
המשקל, ותקתק.
היא חשבה שהנה, היא הולכת לשלם מחיר מופקע. אתם חושבים שקילו
גבר עולה היום כמו קילו דובדבנים? היא הימרה על זה שהוא יעלה
כמו חבילת ירקות קפואים וגם לא טעתה הרבה, אבל גבר זה בכל זאת
יותר כמו עכבר-מחמד מאשר כמו מלפפון.
הם הגיעו הביתה והיא שמה אותו בקופסת נעליים, ונתנה לו גבינה
ומים ולבן. הוא לא נראה מתרשם, והיא אמרה לו, שאם הוא יתפרצף
יותר מדי היא תבעט לו בתחת ותשים אותו במרפסת עד שהוא יתנהג
יפה. הוא איכשהו החמיץ פרצוף, אבל הכל נהיה הרבה יותר מינורי.
היא נתנה לו גם שוקולד תוצרת הארץ וקפה.
היא והקצת-גבר שלה (שבינתיים נקרא לו פאפי) חיו די באושר במשך
הרבה זמן. כל בוקר היא היתה שמה אותו על החלון, שישתזף (היא
ודאי לא שכחה לדאוג לו למקדמי הגנה), והיתה הולכת לעבודה.
כשהיא היתה חוזרת, היא היתה מפשירה לו משהו ומורידה אותו
מהחלון. הסידור עבד טוב לשניהם, עד שביום חורפי אחד הוא עף
ברוח ונחת באיזו שלולית, וכשהיא חזרה הביתה היא מצאה גבר גדול
ורטוב יושב על החלון ומחכה לה שתחזור.