קלאודיו היה בדרך לבית של ג'וספין. להפתעה. קלאודיו עמד להפתיע
את ג'וספין.
הוא תמיד אהב לדמיין את עצמו כאביר על הסוס הלבן, הרומנטיקן,
זה שתמיד גורם לאנשים חייך. הוא הצליח בזה אך בגלל אישיותו
המופנמת והגישה הביישנית זה היה קשה. הוא היה צריך להילחם
בשדים כאלו כל הזמן, כל חייו, בכל ניסיון להעלאת חיוך.
לקלאודיו היה רעיון, והוא דמיין אותו בראשו בפרטי פרטים:
הוא בא לביתה בשביל מטרה אחת: להדהים.
הוא דמיין את הארנק של ג'וספין בידו אשר נמצא בכיס, איך הוא
מגיע לדלת ביתה. נוקש בדלת. קר רוח הוא עומד ומחכה למאבקה של
ג'וספין בדלתה הישנה.
הוא שמע צעדים מהירים מחליקים על הרצפה הקרה.
הדלת נפתחת, הוא רואה אותה לבושה במכנסיים הכי אהובות עליו,
אשר מדגישות את ירכיה היפות ובחולצה גדולה.
הוא אומר בדיוק מה שהוא רוצה להגיד וחוסך במילים:
"הגעתי בשביל שני דברים בלבד"
קלאודיו מוציא את ידו המזיעה והרועדת ונותן את הארנק שג'וספין
שכחה בביתו לפני זמן מה
"זה הראשון, והשני....."
קלאודיו לוקח צעד גדול לכיוון ג'וספין עד כדי מגע.
הוא תופס בעדינות אך במהירות את שתי לחייה ומנשק אותה.
בלהט ובמהירות. נשיקה של 10 שניות ולא יותר. לאט לאט מאיט
לנשיקות קלות. ומפסיק עם עיניים עצומות, מרחיק את ראשו מראשה.
מחליף הבעת פנים במהירות ורק אומר:
"זה הכל. להתראות"
ובחיוך אחרון פשוט בורח בריצה קלה. הוא השאיר אותה מודהמת.
והיא נכנסה הביתה בחיוך מאוזן לאוזן ושני לחיה אדומות.
כך דמיין קלאודיו את עצמו. כך קלאודיו רצה להיות, הוא רצה
להפתיע. שאנשים יקבלו מה שהם הכי פחות ציפו ממנו.
וכך התקדם קלאודיו לדלת ביתה של ג'וספין. עצר בכניסה עם יד
במרחק של נגיעה בדלת, נעצר עם היסוס בראשו. הוא התחיל להזיע
והלב התחיל לדפוק. הוא נעמד במקום והתחיל לנסות להרגיע את עצמו
בנשימות עמוקות ואיטיות.
שוב הוא ניסה לדפוק על הדלת. משהו בתוכו עצר את היד. הוא לא
הרגיש שליטה מושלמת בגופו שלו.
הוא התרחק מהדלת... נעמד במרחק של 10 מטר ממנה והתחיל לבהות.
ובנקודה מסוימת אמר לעצמו:
"אני חייב. זה שווה את זה, כל טיפת זיעה"
הוא דהר לכיוון הדלת בפתאומיות, נעמד מול הדלת עם היד בדרך
לדפוק קלות על הדלת. שוב, היסוס. אך הפעם הוא דפק בדלת.
הוא חיכה, הלב דפק, הזיעה נזלה במהירות מגופו הרזה.
הדלת נפתחה כמו שהוא דמיין. ג'וספין נאבקה בדלת הישנה
והחורקת.
היא נפתחה לבסוף.
הגעתי בשביל שני דברים בלבד"
קלאודיו מוציא את ידו המזיעה והרועדת ונותן את הארנק שג'וספין
שכחה בביתו לפני זמן מה.
ג'וספין מחייכת וישר מזמינה אותו לביתה.
אמרה לחכות במסדרון בזמן שהיא שמה את הארנק במקומו.
"היא כנראה לא שמעה את המשפט הראשון"
קלאודיו חשב לעצמו.
הוא חש אכזבה, הקלה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.