דפנה רוזנצוייג / מירה |
אלא אור ומופת של כאב מצומצם
הנפרש בטובו על דורשי המזל.
ולא יבשו מימיך, כתמים רבים השראת
על קירות המקום, אני רואה אותם
כל יום, ושותקת.
האם נשארתי בעינייך אותה ילדות גלומה,
במשחקי האור והחושך, עד כי אינך
יודעת להכיר ולאהוב?
כששוב את מרחפת מעל ההויה,
כל מה שרציתי הוא שתרצי, ותתרצי,
ותעברי כשעל מצחי טבוע האישור.
ואם אינך אותה פיה נחשקת
האם תואילי להסתלק ממחשבותיי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|