השלג ירד בקלילות אל מול פניו הקפואות
מעביר בתוכו זרמים קפואים שבכל כוחו ניסה לשכוח
העיקר לפעול, לא לחשוב, לא לראות, לא לשמוע...

כובעו עטור הכבוד כבר כוסה בפתיתים הקפואים,
מעילו הכבד בלט מעל המוני האדם, שעה שהם נופלים קפואים כמו
פתיתי הקרח

מוחו היה מעוות
עיניו לא היו אנושיות, הן הביטו מבלי לראות
אוזניו היו כשל חיה אכזרית, שומעות אך לא מאזינות
הוא עמד כצל קפוא, מחשב במוחו כיצד יפעל

ידו כיוונה ימינה ושמאלה במן אקט מטורף וחסר משמעות
מצא עצמו מקטר על הקור העז, ומוחה את פתיתי השלג ממעילו הכבד


השלג ירד הישר לתוך ליבו הקפוא
מעביר בתוכו רטט שבכל כוחו עדיין מנסה לשכוח
העיקר לרוץ, לעבוד, לא לחשוב, לשרוד...

כותונת הפסים כבר נרטבה באכזריות מפתיתי הקרח,
ראשו המגולח כבר לא בלט מעל המוני האדם, שעה שהם מתרסקים כמו
פתיתי הקרח

מוחו הפסיק לחשוב,
עיניו היו ללא הבעה, הן הביטו מבלי להבין
אוזניו היו כשל חיה פצועה, קולטות כל צליל קטנטן
הוא עבד מהר, מחשב במוחו איך ינהג באוכל שיקבל

ידו כוסתה במין פצעים משונים של עבודת פרך
בוכה על משפחתו שנרצחה, ונותן לשלג לכסות את כולו
לבן מזכיר לו נשכחות