א
שמש,
שמש על חיי
כסומא פסעתי בשדות
בשדות חיי היבשים
למכשול הייתי טרף
ודרכי, שלי, לא מצאתי
אך לתמונה אחת פיללתי
שמש,
שמש על חיי.

ב
שמש,
שמש על חיי
הנה את עולה לך
מתגלה
קורנת קרניים חמות
ולרגליי אראה, אדמה!
ושבילי עתה אלייך
אליי שמש אדומה
ודמעות קפואות של אושר
נטפו מפאת חומה, של
שמש,
שמש על חיי.

ג
שמש,
שמש על חיי
צורבת לחיי הסמוקות.
עזרי כנגדי
ניצבת דומם,
מלהטת נפשי
ומסנוורת אותה.
ודרכי, דרכי אלייך
דרך עול וייסורים,
אך לא אלאה מלכת
כי את לי מים את חיים, את לי
שמש,
שמש על חיי.

ד
שמש,
שמש על חיי
הנה את נעלמת והולכת
הולכת מעימי
הנה נושקת את לאופק
ואני נותרתי לבדי.
קרן זהב אחרונה
מפלחת ליבתי
ואנוכי זועק אלייך
התעזביני? התלכי?
וקורא אל השמיים
מה חטאתי, מה חטאי?!
הלא דבר אחד ביקשתי
הישארי, הישארי,
היי לי
שמש,
שמש על חיי.

ה
עתה עת שחור וערפל
בשדות חיי היבשים
ושבילי, שבילי אלייך
אבוד עתה בין הצללים
אך תקווה - תמונה זוהרת
חרוטה בזכרוני
תמונה שלך, חמה קורנת,
תמונה שלך אהובתי.