"שרי סוגרת היום, אז החלטתי לנצל את הזמן ולהיפגש עם אורית,
פגישה ידידותית לגמרי. היה בינינו קטע בעבר, אבל זה לא מפריע
לי ולא צריך להפריע לשרי, כי אני אוהב אותה ולא מתכוון לבגוד
בה.
אורית קצת חולה אז קבענו אצלה בבית.
כמעט שנה ניסינו למצוא זמן להיפגש, אבל היא כעסה עליי משום מה,
אמרה לי שאני צריך להתבגר ואפילו טרקה לי את הטלפון מספר
פעמים."
"הוציאו אותי מהמיטה לשמירה מחורבנת על הגג. 1 בלילה, בחוץ
מבול והם רוצים שאני אשב בגג הזה 4 שעות. חבל שלא לקחתי ספר או
משהו כדי להעביר את הזמן. אני מקווה לא להירדם משעמום, לא
שהייתי נרדמת במיטה עכשיו כשהוא אצל אורית "עם הציצי הענק",
כמו שאני קוראת לה.
זה לא שאני לא סומכת עליו, אני כן. אבל היה ביניהם קטע בעבר
וקשה לי לתפוס את העובדה שכל התשוקה ביניהם פגה."
"גל של תשוקה עובר בי כל פעם שאני מתקרב לבית של אורית. מעניין
מה היא תלבש איך היא תראה, איך תדבר, אולי אסור לי לחשוב על
זה, כי אחרי הכול, כל מעשה מחשבה תחילה. אבל אני לא יכול
להתאפק.
בלילה, בחוץ יש מבול, אבל בבית שלה כל כך חם ונעים. אווירה
שתמיד עושה חשק להתכרבל עם מישהי במיטה. "
"מעניין איך הוא היה מגיב אם הייתי הולכת לאחד הידידים מהעבר.
אני יודעת במאה אחוז שלא היה קורה כלום, הרגשות שלי משתנים,
הדעות משתנות. אבל כשזה מגיע לאנשים אחרים קשה לי להאמין
שהרגשות אצלם משתנים. ובכלל איפה הגבול כשנפגשים ואיך מחליטים
עליו? לכל אדם הקו האדום שלו, ככה שאם לא מדברים על זה, גם לא
יודעים מה הגבול המקובל על שני האנשים. "
"דיברנו מעט, עדכנו זה את זה בכל החדשות, ואז היא שאלה אם בא
לי לעשות לה מסאג`.
"ממ...מסאג`?" חזרתי אחריה בגמגום. רק המילה הזו עוררה בי חשק
עז.
"כן, מה קרה לך? לא הרבה זמן, כל השרירים שלי תפוסים פשוט."
זה לא שאלה של חיים או מוות. כולה מסאג`, אין בזה עניין ארוטי
בכלל, זאת אומרת העובדה שיש לי חברה לא אמורה להפריע לזה. אני
חושב שלא הייתי מתעצבן אם מישהו היה עושה לשרי מסאג` קטן בגב.
"כן, תשכבי על בטן." ניסיתי להחזיר את טון הדיבור שלי ולא
לגמגם שוב.
היא התיישבה עם הגב אליי והתפשטה באיטיות מחרמנת כזאת, כבר
באותו הרגע עמד לי אבל הייתי בשליטה, חשבתי על שרי, לא רציתי
לעשות משהו שיכול לפגוע בה אבל גם לא יכולתי לפסול את האפשרות
שהעניינים יכולים להתפתח. כשאורית הורידה את החזייה כבר לא
חשבתי על כלום. הראש שלי היה ריק ממחשבות, הייתי שם בחדר שלה
כשהיא ערומה עם הגב אליי, שמעתי צפצוף באוזניים אבל לא יכולתי
לחשוב על כלום. מן רגע כזה שאני יכול להפסיק הכול אבל לא רוצה,
הסקרנות לא נותנת לי לעצור. "
"רק אחרי חצי שעה התחיל פה אקשן, איזה שיכור שמסתובב על החוף,
פצוע. קראתי לאחד המפקדים שיעשו משהו איתו, שיקראו למשטרה
שייקחו אותו. מסכן יכול לקפוא למוות. בטח אשתו עזבה אותו, אחרת
איזו סיבה יש לו לבוא לכאן בשעה כזאת ולהשתכר.
כמה שבא לי להתקשר לאסף ולספר לו הכול, אבל הוא בטח עדיין עם
"הציצי הענק"... אני מעדיפה לא להפריע להם. שלא יחשוב שאני
עוקבת אחריו או משהו.
המפקד עלה אליי.
"השיכור בדיוק מאחורי הגב שלך." אמרתי באדישות מוחלטת.
"אני מעדיף להסתכל עלייך."
"הוא ימות שם מקור." עניתי בעצבים.
"אז? ואני אמות אם לא תעשי לי מסאג`"
"אין מצב" עניתי בנפנוף.
דווקא היה בא לי, אבל לא ממנו. ישבנו כמה דקות בשקט, הסתכלתי
עליו. חשבתי על המצב. אנחנו שנינו בגג כל מה שקורה כאן נשאר
כאן ואף אחד לא ידע כלום לעולם. בדיוק כמו שרק אסף והיא בחדר,
ומה שקורה ביניהם נשאר ביניהם. "
"היא הייתה עם הגב אליי אבל יכולתי לראות חלק מהחזה שלה. היא
ידעה שזה מחרמן אותי, הנועזות הזו עוד יותר עוררה בי את החשק
להמשיך הלאה.
אורית נשכבה על הבטן, אפשר היה להריח את הריח של קרם גוף
בניחוח אפרסק. היא כל כך מושכת, סקסית. העור שלה כל כך חלק, רק
מלהסתכל עלייה יכולתי לגמור.התחלתי ללטף אותה בעדינות, היא
התמסרה לכל מגע שלי בקלות ממכרת. מטייל עם האצבעות על הגב שלה,
הפעימות לב שלי מתגברות כשאני מתקרב לחזה שלה, אני מניח שגם
פעימות הלב שלה מתגברות.
אני רוצה אותה עכשיו. ולא יכול לחשוב על שום דבר אחר.
בלי היסוס אני נוגע לה בחזה, היא מתרוממת טיפה כדי שאני אוכל
לתפוס אותו בכל כף היד שלי.
היא הסתובבה אליי, התקרבה עם שפתיה העסיסיות אל שפתיי ונשכה
אותן קלות.
תוך חמש שניות היינו בלי בגדים, שוב חשבתי על שרי, שאם היא
הייתה ככה עם מישהו הייתי משתגע, אבל אם אנחנו כבר ערומים,
החטא נעשה, אפשר להפסיק אותו עכשיו או ליהנות ממנו עד הסוף.
תוך כדי שאני חושב על זה, אורית כבר לקחה את הזין שלי לתוך הפה
שלה, משם העבירה אותו בין שדייה ולבסוף הכניסה אותו לתוכה.
ההרגשה הייתה אדירה, תשוקה שמעורבת בפחד, הפחד שב"אסור". אבל
ההרגשה הזו שווה את הכול, והיא בעצם זו שמפתה לבגוד."
"נו שרי בחייך, מה איכפת לך אני אעשה כל מה שבא לך, רק תעשי לי
מסאג` קטן." הוא נדנד שוב ושוב.
ככה זה כל הבנים. שום דבר לא עוצר אותם, מצידו שטיל ייפול
עלינו העיקר להשיג את מה שהוא רוצה. בנים תמיד יהיו בנים. עלוב
אפילו לחשוב שהם באמת כאלו. מזל שאסף לא כזה. הוא יודע לעצור
את עצמו כשצריך."
"כמעט 4 לפנות בוקר. אורית נרדמה מהר, טיפות הגשם שהכו בחלון
עשו לי חשק להישאר במיטה שלה ולא לצאת לשום מקום. הגוף שלה
עדיין חם, אבל היא לא. חשבתי על שרי, רציתי להתקשר ולשאול
לשלומה אבל היא בטח כבר הלכה לישון. אני לא יודע אם אני אספר
לה על זה, סך הכול זה היה חד פעמי. מה שקרה פה בחדר ידוע רק
לשנינו, וזה יהיה הסוד הגדול שישמר לנצח. חוץ מזה לכל דבר אפשר
להתייחס במספר דרכים, זה היה משהו סתמי, אחרי מקלחת חמה אני
כבר אשכח מהכול."
4 לפנות בוקר, המשטרה לקחה את השיכור, המפקד ירד לחדר שלו
והשעמום חזר. אסף בטח כבר במיטה שלו ישן כמו תינוק, כמה שהייתי
רוצה עכשיו להיות איתו במיטה שיחבק ויחמם אותי, אבל הדבר היחיד
שיכול עכשיו לחמם אותי זה השק שינה."
"המחשבה ששרי יכולה לעשות בדיוק מה שעשיתי היום עם אורית לא
עוזבת, מחר כדאי שניפגש ונדבר על הגבולות שצריך לשים כשנפגשים
עם ידידות או ידידים אחרים. אולי אני אפילו אספר לה על הבגידה,
היא בטוח תסלח בייחוד אם אני אביא לך את השוקולד הכי אהוב
אליה. אחרי הכול היא משוגעת עליי ככה שכל מה שקרה היום זה לא
סוף העולם..."
"השעון מתקתק, אבל הזמן לא זז. כל הזמן חושבת אם בכל זאת קרה
ביניהם משו.. נשיקה? אולי יותר מזה?
בחיים לא הייתי סולחת לו על בגידה אפילו שאני אוהבת אותו..." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.