1

לפתע הבנתי שהפסקתי להסתכל על בחורות ברחוב ולבדוק אם הן
לובשות חזיה ולדמיין אותן בעירום, אלא לבחון את פניהן ואת
עיניהן, אני כבר לא אומר לעצמי "וואי איך לא הייתי מתנגד לזיין
אותה ואת אחותה".
עכשיו אני מוצא את עצמי אומר "היא חמודה, לא הייתי מתנגד להרדם
בזרועותיה מול הטלוויזיה".
ובמקרה ואני ממש חרמן זה יכול גם להגיע ל - "איך לא הייתי
מתנגד ללקק ממנה קצת יין אדום משובח לרקע מוזיקה איכותית".
אולי זה קשור לגיל ולתהליך ההתבגרות הטבעי, אולי סתם לבדידות.

2

אני בודד, בחיים לא הייתי כל כך לבד, לא רק בקטע מטפורי, אני
ממש לבד, אין לי חברים, אין לי בחורה, אין לי אף אחד.
אפילו את יום הולדתי ביליתי כמעט לבד, את כבודי הציל רק חבר
מרוחק ויקר.

3

לפעמים בא לי למות.
לא, לא בקטע של להתאבד, פשוט למות.
למות משעמום, למות מעצבים, למות מתסכול, למות מבדידות, למות
מאהבה, למות מקנאה, למות מהחיים עצמם, למות כדי שיהיה שינוי
דרסטי בחיים שלי, כדי שמשהו יקרה סופסוף.

4

אני מתגייס בעוד כחודשיים ואני קצת לחוץ, קצת מפחד.
אני לא מפחד מהצבא, אני לא מפחד מהמסגרת אני גם לא מפחד למות.

אני מפחד לא להצליח.
כי אני חייב להצליח, אני חייב להתקבל לצנחנים, אני חייב לעבור
את גיבוש היחט"יות, אני חייב להתקבל ולעבור קצונה.
אני חייב, כי אם לא אז לא נשאר לי כלום, אין לי בגרות, אין לי
פסיכומטרי, אין לי כשרון יוצא דופן או אפילו אחד רגיל ואין לי
סיכוי להשאיר חותם, אז אני חייב להצליח בצבא.

5

אני בנאדם מחורבן.
אני עשיתי מעשה שלא יעשה, אני לא ראוי ליחס מקל, אני בגדתי
בחבר.

ואני רוצה להיות קצין?!
ואחר כך תוהים למה המדינה מדרדרת.

6

אני תקוע במצב מחורבן, אין לי בחורה להתנחם בזרועותיה על כך
שאין לי חברים ואין לי חבר שאני יכול לזיין לו בשכל באופן קבוע
על כך שאין לי בחורה.

7

המוטיב של המחסור בבחורה חוזר על עצמו יותר מדי לאחרונה
בטקסטים שלי.

ובחיים שלי.

ואני לא עושה שום דבר בקשר לזה, אני לא מנסה להתחיל עם
בחורות.
למה?
כי אני נמושה, כי אני נקניקיה יפנית, כי אני לא מרגיש שאני
מספיק טוב.
האמת?
אני באמת לא יודע למה, אבל אני פשוט לא.

8

אני לעולם לא אזכה להיות עם מישהי שתהיה טובה אליי, מה יש לי
להציע לבחורה מוצלחת?
כל מה שיש לי זה זוג זרועות שריריות, זה הכל.
אין לי אופי, אין לי רגשות, יש לי לב של קרח ובנוסף לכך אני גם
קטנוני.

8

אני נוטה לשקוע ברחמים עצמיים...