אני שומעת ציוץ תפוחים,
לעתים תכופות
רואה אותך שוזר לכבודי זרי כוכבים
כשאני עוצמת את עיניי,
מתעטפת בזרועותיך, מחויכת,
בטוחה כמתרפקת בזרועות השכינה,
בריקוד סוער משכימה השמש בבקרים,
מטיפה לגשם על כמה שהוא אנוכי
ואת הלילה, אני שומרת לנו בתיבות,
עשויות עץ, מעוצבות בגוונים,
זוויות השקפתם של אמנים ומעצבים שונים

כך, את משירה מבטך וממלמלת

ואני, צועד אחרייך שבי, חרוט בטרופך השוקק,
הדבק, האוהב והכה נאהב, נערץ
לקטוף תפוחים,
ולו רק בכדי לשמוע את ציוצם המתעשר באושר
בעת נגיסותייך בם.