כפכפיה צדו את עיני, מן הסוג הפשוט אך בצבע כסף מזעזע, הרמתי
את מבטי עינינו הצטלבו, עיניים גדולות, עוד בטרם הספקתי לקלוט
רשמיי הושפלו, מחשבה מוזרה עמעמה בראשי, מטרידה, שבתי ללגום
מכוס הקפה שלי נעים היה בבית הקפה אליו נימלטתי מהחום הכבד
ששרר באותו יום.
העפתי מבט נוסף החוצה היא עדיין עמדה שם, מזווית עיני שמתי לב
שמבטה מופנה הצידה, החלתי לסקור גופה כתפיה שחו לפנים , רזה
היתה,לבושה חולצת טריקו שחשפה טבור, הרמתי לאיטי עיניי אפה קטן
וסולד, שערה אסוף ברישול, לפתע וללא התרעה הסתובבה בחטף, ושוב
ניתקלו עיניים, מספר שניות קפאנו, עיניה שוב צנחו הפעם הצלחתי
לזהות, עצב, כה עצובות ניראו לי עיניה, שמועקה עטפה גופי,
ניסיתי לדמיין לעצמי את סיפור חייה, וקפצתי מתאור לתאור, והיא
עדיין עמדה שם בחום הכבד, ורגש רחמים התמלא בליבי, ואולי אוכל
לעזור במשהו? וכיצד ניגשים אליה? ומה אומרים? סיימתי הקפה, מכת
חום ציפתה לי ביציאה פניתי לעברה ליבי החל לפעום במהירות
התקרבתי, נראתה לי כה קטנה ושבירה, חלפה במוחי המחשבה שהינה
סביב גיל הארבעים, הנה אני לצידה ממשיך ללכת, לא מעיז לעצור,
חש את עינייה נעוצות בגבי, כל כך רוצה להסתובב, ממשיך ללכת.