היה כיף, היה מהנה, היה מצחיק, וגם קצת מעיק.
אחרי כמה זמן, היה מאוחר והם לא הלכו.
הם נשארו מאחור וההורים קצת כעסו.
אולי השעה, אולי העייפות, אולי זה בגלל שהם עדיין פה.
ובשקט הם לא.
אני נשאר חסר אונים מול שני הורים עייפים וקצת כועסים.
ומהצד השני, מול עשרה חברים קצת מבואסים שממני הם רחוקים
ואליהם ללכת בגשמים.

אז עצרתי וחשבתי:
רגע, זה הבית שלי וכל מה שאני אעשה זה זכותי,
אז חשבתי להעיף אותם כאילו יש לי לב מזכוכית.

אבל אז גיליתי שאני....
שאני....
עייף ואין לי כוח לזה אז פשוט זרמתי את זה.