|
מוקדש לירדן אורון
עט נוצת טווס
יד גרומה אוחזת
ואת דף הנייר
בדמי שוטפת.
והכאב מכתים
את העור הקר,המת
כמו טיפות הדיו
זולגות מתוך העט.
רוח באה וחולפת
לוחשת מחשבות
הבשר הופך לאבן
העצמות קופאות.
ומאז יושב הפסל
על-יד שולחן קורל
מעל דפי חיי כורע-
סופו של הגורל. |
|
|
הרבה אנשים באים
אלי ברחוב
ואומרים לי, אז
אתה בועז רימר,
הא?
ואני אומר להם,
תיזהרו כשאתם
מדברים שטויות,
לפני שלא יאושר
לכם אף סלוגן.
זה שמאשר את
הסלוגנים מתכחש,
ומדגים בעזרת
לום ואלימות
יתרה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.