מוקדש לירדן אורון
עט נוצת טווס
יד גרומה אוחזת
ואת דף הנייר
בדמי שוטפת.
והכאב מכתים
את העור הקר,המת
כמו טיפות הדיו
זולגות מתוך העט.
רוח באה וחולפת
לוחשת מחשבות
הבשר הופך לאבן
העצמות קופאות.
ומאז יושב הפסל
על-יד שולחן קורל
מעל דפי חיי כורע-
סופו של הגורל. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.