זה קצת קר לי לבד בלילה
כשהעיינים מתחילות להיסגר
בכבדות
עייפות מהלילה
שעבר לבד,
ביחד עם כולם.
ועם הרבה חיוכים
ושמחה
וכאב שצובט את הלב,
בשקט.
בלי שאף אחד יישמע.
והלב כאילו שבוי,
בתוך חומה של קרח.
הוא חם
אבל הקרח לא נמס-
אין מי שימיס,
אני לבד.
ואין עוד כוח,
רק רצון להתבודד
כי התקוות תמיד מכאיבות,
כשהן מתנפצות
כמו הגשם שיורד-
תמיד כשאני שרה,
תמיד כשחסר החיבוק
כשאני מושיטה ידיים
וטובעת בדמעות
שנוטפות על המדרכה השבורה
ומתנפצות,
מתפוגגות.
והכל מלוכלך
כמוני.
מסתכלת במבט מוזר
על הדמות שמשתקפת במראה
ואין אף אחד שיאמר
שהכל בסדר
אני לא שקטה.
לפעמים רוצה להיות קצת אחרת
טיפטיפה שונה
קצת יותר נאהבת
קצת יותר יפה
קצת יותר,
רק קצת.