5.2.05
רמסת את תוכי
במבט מפורר.
עינייך התאדמו להן
וראשך מעט הושפל.
בחורה עם קוקיות
ברק דמעות יצרת.
ואת, במילותייך הכתובות
מלאות הטוהר.
הזכרת לי את פניי
וכיצד כעת אכזבתי.
פנייך עמוסות האור
עמעמו את חיוכך.
גופי זלג לו ארצה
וראשי מעד- נשבר.
שולח ליבי בנשיפה
כפרפר.
שיתעופף לו ויזכה
לדבוק שוב בלבכן.
אורלי איתן אליה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.