1.12.04

זהו כביש סואן של בני אדם
וכל אחד יכול לשים פעמיו כרצונו.
ישנם יושבים,
ישנם הולכים מהר,
ישנם זורמים במתינות.
נראה שאני היחיד שעצר במקום
ורקד לו
בהיתי בכל פרצוף
שנקלע ברשתי.

בכל אחת ואחד רואה חיים שלמים
אז התיישבתי לשורר.

הנה אחד שנודד לו
ישב והקשיב לשני כנרים
לצד בחורה עם בקבוק משכר.
התבדר לו בזמנו הפנוי.
ולמרות שאין לו פרוטה מיותרת
שילם בחיוך ומטבע על כל שחווה
והחלפנו מבט שאני לא אשכח.

לא חפץ להמשיך את כל זאת בשיר
אכתוב על כך סיפור
אך אנעל את הדף
בפיהוק מרוצה
על יום שכזה
שיגדל ויחיה.