החלטנו שוב לצאת לאחת מהמסיבות הפראיות האלו בצפון ת"א, עם כל
הצפונבונים.
הפעם לא בתקווה למצוא מישו, סתם לבלות, לקרוע את הרחבה, לרקוד
עד שנופלים.
וזה בדיוק מה שעשינו, באותו יום שישי יצאנו כל הבנות למסיבה
פרועה, סמים ואלכוהול בכל פינה, אבל אנחנו ילדות טובות, לא
נוגעות בחרא הזה.
רק רוקדות, מאבדות שליטה, נכנסות לאקסטזה.
הדיי.ג'יי שם בדיוק את השירים שאני אוהבת, ואני מתלהבת ורק
ממשיכה לרקוד.
ואז רואה אותו, הוא עומד בצד שני של הרחבה, הוא בגובה שלי
בערך, בעל שיער שחור והוא מתחיל ללכת לעברי.
כדי לשגע אותו קצת אני מתחילה ללכת לעבר הבר והוא אחרי,
מהופנט, כאילו ולא ראה בחייו בחורה בשמלת סטרפלס שחורה, ולמעשה
הוא תמיד ראה אותי.
יושבת והוא כבר מולי, העיניים החומות והגדולות שלו מסתכלות ישר
לתוך העיניים שלי, כמה שאני אוהבת כאלו עיניים.
הוא מחייך חיוך קטן, חושף את שיניו הלבנות וממשיך להסתכל לי
עמוק לתוך העיניים, מחייכת בחזרה, מלקקת את השפה וקורצת לו.
הוא ממשיך להסתכל, ממשיך לחייך ואומר לברמן "פעמיים
קוסמופוליטון", כי הוא יודע בדיוק מה אני אוהבת לשתות.
נותן לי כוס אחת ואומר "לחיים" ושנינו שותים והוא עדיין מביט
לתוך עייני, ויש לו עיניים כאלו יפות.
ולפתע, הוא רוכן אליי, תפס בצווארי ומנשק אותי ארוכות, נשיקה
כזאת שלא רוצים שייגמר, לרגע באמת היה נדמה שזה לא ייגמר.
אוחז בידי ולוקח אותי לרחבה, ממשיך להסתכל עליי ואז מתחילים
לרקוד.
והבוקר מגיע והכל נגמר, נותן נשיקה ארוכה כזאת והוא הולך.
לעולם לא ידע שהוא הילד שאני רוצה, הילד שרציתי מאז ומתמיד,
הילד ההוא עם העיניים החומות שאני מכירה מאז ומעולם, אותו אחד
שבשבילי תמיד יהיה האביר על הסוס הלבן.