כל היקום הזה בנוי בצורה כה מופלאה
אמר לי פעם איש עם סיגריה
בטרם נסחף על ידי רוחות הזמן
משאיר אחריו שביל אפר דמיוני

אני מנשק אותה בנקודה ביקום
שנקראת שדרות רוקח
לפני שעה היינו שני זרים
כמו מאות המכוניות שחולפות על פנינו
ווינסטון וקאמל נפגשו במאפרה
שהניחה המלצרית על שולחן עייף

אני יכול לכתוב עליה שלוש שורות
ויחד עם זאת לנשקה עד הבוקר
שיכור מהנעימות שבזרות אינטימית

חיוך ואפר סיגריות
האין זה כל מה שנשאר
מצעידה עיוורת בשבילי היקום?