הצללית הפכה לדמות והדמות ליעל, לבושה בגופיית רשת שחורה.
לא הרגשתי מכנס על ברכיה שהיו צמודות לגופי והנחתי משום מה
שהיא לבושה גם בתחתונים .
הבטתי בעיניה ולא ראיתי שום רוע שאולי חיפשתי בהן כעת, אלא רק
את אותה תמימות שהן שידרו בפגישה הראשונה שלנו בפאב.
היא העבירה לשון רטובה על סנטרי וליקקה את שפתיי בחטף.
ניסיתי להגיד "מים" אך קול לא יצא מפי.
המשכתי לעוות את שפתיי ולנסות להגיד "מים" עוד מספר פעמים
כשהרגשתי אותה מפשיטה את תחתוניי עד לברכיי.
היא חפנה את אשכיי בידה הימנית, ומחצה אותם מעט.
הייתי חלש ומותש כל-כך שאפילו לא הרגשתי כאב אלא התעלפתי שוב.
כשהתעוררתי, הרגשתי את הריר שנוזל מפיה על בטני, ואת לחיה
ונשימותיה משחקות משחק מוזר של נשיפות ושאיפות איטיות עם
השערות שעל בטני.
לקחתי שאיפה עמוקה כדי להרים מעט את בטני וראיתי את קצה ראשה
המתולתל שלפתע זז לו ומצא תנוחה חדשה על החזה שלי.
ניסיתי להזיז את כפות הרגליים שלי אך לא הרגשתי את קרסוליי.
הרגשתי דמעה יורדת מעיניי וניסיתי להרים את הראש מעט כדי להטות
אותה אל פי אך ללא הועיל.
הבנתי שאם לא אשתה בקרוב, לא בטוח שאתעורר מההתעלפות הבאה שלי,
ובכוחותיי הנותרים פרפרתי כחיה דרוסה כדי לנסות ולהעיר אותה.
לאחר כ-10 שניות הרגשתי שכוחי לא עומד לי ופרפרתי פרפור ייאוש
אחרון שהעיר אותה.
היא סובבה אלי את ראשה, שעדיין הייה מונח על חזי, והתרוממה
לישיבה כך שפניה היו מעל לשלי.
היא העבירה אצבע על לחיה, הרגישה את הריר שבזוית פיה ואספה
אותו באצבעה.
היא שמה את אצבעה על שפתיי.
ליקקתי ואמרתי "תודה" ללא קול.
היא אמרה "בבקשה" בקול הכי רך שאפשר לדמיין , קמה ויצאה מהחדר
בצעדים איטיים והשאירה את הדלת פתוחה כך שאוכל לראות אותה
מתרחקת.
סובבתי מעט את ראשי ימינה , והמילה "חוטיני" רצה במוחי למשך 2
השניות שבהן ראיתי את ישבנה מתרחק עד שפנתה לכיוון אחר שהיה
מחוץ לשדה ראייתי.
אלוהי, ישבן אלוהי.
חייכתי חיוך קטן וחסר כוח והמשכתי להסתכל לכיוון המסדרון
בתקווה.