סטיבן גל בלום / שלג בירושלים |
הקריה אותה קדשנו בדמים
עוטה אורירות תמה, צחה.
אבותי לחמו את הגבהות שאני
משקיף בם איתך. עטים בעתידנו:
תמירים, יפים, אנשים אשר
שזפתם השמש.
לו היה בי עוזם לעמוד בקרבות
העתידים להקרה בפני, אשר
עתידים להכריעני, אחרי ככלות הכל -
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|