בפעם הראשונה שהכרתי אותך, הייתי בידיים של אמא בבית החולים,
כנראה שכבתי בזרועותיה ועברתי סדרה של טיפולים.
כי, תינוק חדש שמגיע לעולם לא עובר בצורה כזו חלקה,
הוא צריך לקבל כמה זריקות- ולעבור בדיקה.
בפעם ההבאה שנפגשנו, כבר הייתי בגן,
באותו הרגע בהיתי בילדה עם צמות שעשתה בלאגן.
את עזרת לי ללכת אליה ולשאול אם היא רוצה לשחק במחבואים,
אני זוכר שהיא חייכה חיוך רחב ואמרה שהיא מעדיפה לצייר
בצבעים.
את היית שם לצידי כשהלכתי ברחוב וראיתי זקנה שצריכה עזרה,
אז הלכתי לעברה ועזרתי לה לאסוף את כל המצרכים שנפלו לה בחזרה
לסלסלה.
את עמדת שם וחייכת, בטח צחקת לעצמך ואמרת "פאק- איך הוא
השתנה",
והכול בזכותך, שהיית שם תמיד כשהייתי צריך- כל דקה, כל שניה.
מאז ועד היום עברו כבר המון שנים,
המון דמעות, מול המון חיוכים- שהפכו את חיי למגוונים.
לחלק מהם את אחראית- נתת לי ללמוד על עצמי ועל החברה,
בהתחלה לא הבנתי- וכעסתי... אבל אז הבנתי שאת עושה הכול
לטובה.
ומה שיפה בך- זה שלא היית שם רק בשבילי,
היית שם בשביל המון אנשים כמותי.
כל מי שרצה לפתוח את הראש ולקבל עיצה,
את ישר הגעת ונחלצת לעזרה.
אני זוכר שאת עזרת לחבר מאוד טוב שלי לדבר עם ידידה,
אני זוכר שסיפרת לי שהיא הסמיקה- אבל היא לא ענתה.
ואז, כששאלתי- מה היא אמרה לבחור?
את אמרת שאת לא יכולה לספר- שזה סוד גמור.
אולי זה לא נראה כך- אבל רק רציתי להגיד לך כמה דברים,
דברים שנראים לי ממש ממש ברורים:
אני מוכן לעשות בשבילך המון,
לקטוף את הירח ולשיר סרדנה בחלון.
אני מוכן לקטוף זר פרחים ולתת אותו- למענך,
אני מוכן אפילו לשקר- אך רק בשבילך.
אני מוכן לוותר מעצמי כדי לשמח אותך,
רק כדי לבלות עוד כמה דקות- יחד איתך.
לפעמים אני חושב שאני מוכן למות כדי שאת תשארי בחיים,
לקפח את חיי כדי שאת תחיי עוד כמה שנים.
אבל, כשאני עומד מנגד ורואה שאת פוגעת באנשים,
במיוחד כשאותם אנשים אלו הם חברי הכי טובים,
אני רוצה להגיד לך, אהבה, שלמרות שאנחנו ממש קרובים-
אני לא אתן לך להכאיב להם- אני לא אעמוד סתם כך לראות אותם
בוכים.
תני להם מנוחה- בשם האהבה, בשמך,
כי אותה בחורה שאני אוהב- יושבת בבית ללא מנוחה- בגללך. |