הימים ממשיכים
כאילו כלום לא קרה.
ואני עוד נושמת
את אוויר העבר.
מביטה בך
מבלי שאף אחד ישים לב.
בראש מתנגן השיר שלנו
ובתוכי אני בוכה.
ואמרו לי לגשת
לדבר.
אבל הלב שלי לא יודע
אם זה שווה את הסיכוי
שאני שוב אשבר.
וכבר הרגשתי שניתן לעבור הלאה
להמשיך בחיים.
וכל פעם זה מתגלה לי מחדש
שאתה היית ותמיד תהיה
האחד.
ואיך אפשר להתקדם
בהרגשת הפספוס האדירה
שכובשת אותי אחרי כל פעם
שאני מביטה בך.
מניחה שאתה לא רוצה
ושאת האהבה השארת מאחור.
ועם כל יום שעובר
משהו בי מתפורר.
עוד דמעה שקטה נופלת
עוד נשימה אני נושמת.
עוד נשיפה של אוויר העבר
ממלאת את החדר. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.