מרים שמוקלר / מאניה-דיפרסיה |
וצוחקת בקול
ומהמרת שלא אפול
עומדת על אמצע הגג
באמצע יום קיץ
ומהמרת שכדאי
כי העצב נורא
והוא לא עובר
והבירה מגבירה אותו יותר
עומדת והדמעות
נופלות, קופצות, מתאבדות
כי לא נותרה תקווה
לחיים מאושרים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|