עלטה מדברית ממאנת לחזור להחשיך את עיניי
כל מה שעשיתי רודף אותי
כל חטאיי ימיי
חלומות פסקו לנחמני
מזור לא אמצא וגם לא אחפש
קללתי תדבוק בי לעד
עד חשכת אינסוף

מה עשיתי, לא רוצה לזכור, מה עוד אעשה, לא אדע
ובליבי משקע דמעות ישכון

מהיכן תבוא ישועה מעצמה?
למה שאשנה דרכי?
בכל מקרה אטבע
באשמת זכרונותיי.
אין בי זכות וגם לא חובה
אפתייה שמימיית מושכת אותי אל מעמקים.

כוכבים קבועים מעל,
ינבאו לי שקר.
דיונות יסחפוני אל הלא נודע,
אך תמיד אדע מי אני,
סלח לי כי חטאתי,
לעצמי.