היא עסוקה בלכעוס עליי.
תמיד היא תמצא בי איזה משהו לא בסדר.
ויש הרבה.
היא עסוקה בלכעוס עליי, ככה היא שוכחת מהמציאות המפחידה שהיא
נמצאת בה, ככה היא לא זוכרת מה קורה מסביבה.
אבל זה בסדר.
כל עוד היא כועסת רק עליי ולא על העולם.
זה בסדר, בשביל זה אני פה.
בשביל שהיא תשכח שהיא רצתה למצוא את הסכין שהחביאה מתחת למיטה
ואת הכדורים שגורמים לה להקיא,
בשביל שהיא תחשוב רק על זה שאני לא בסדר, שאני טועה ואני עושה
דברים שאסור לי.
שאני מבטיחה דברים ולא מקיימת, שאני אולי לא באמת הבן אדם הכי
טוב שהיא הכירה אי פעם.
זה בסדר,
כי אם היא עסוקה בלכעוס עליי, היא לא תכעס על עצמה.
ככה אני אהיה זאת שתמיד הורסת הכל. זאת שאפשר להאשים אותה
בדברים שקורים מסביב, כי תמיד צריך להאשים מישהו.
ואם זה לא אף אחד אחר, עדיף שזאת תהיה אני.
כי זה בסדר,
אני פה בשביל להציל אותה, לא בשביל לחשוב על עצמי, אחד
השיעורים החשובים שאלוהים שלח לי.
אז זה בסדר, כי אני אוהבת אותה.
בסוף היא תפסיק לכעוס.