בהנחה שיום אחד אוכל לבוא מולך ולומר לך את כל מה שצברתי  במשך
כלכך הרבה זמן, אוכל לנוח. האהבה המדהימה שצמחה בי אלייך, כל
אותם רגשות עמוקים שאני רוחשת לך ורק לך. אם רק הייתה לי  דרך
להראות לך כמה ואיך אני אוהבת אותך. איך אתה עולה במחשבותיי
בכל דקה שעברה מהרגע בו התאהבתי בך. אתה לא מפסיק לחיות בי.
ואני כותבת לך ועלייך, על המצב הנורא הזה, כלכך הרבה עד
שלפעמים נראה לי שהדפים מחזירים לי אהבה יותר ממך. העיניים
הטובות שלך, מראות לי כלכך הרבה והמילים שלך עצורות. אתה מאוהב
באחרת. וככה הם החיים, לא תמיד האדם שתאהב יוכל להחזיר לך
אהבה. אבל אני כלכך מתוסכלת, כי אחרי כלכך הרבה שנים של אהבה
נכזבת וכאבים גדולים ממני... הגעת אתה אל החיים שלי. והגורל
קבע, שאתה לא יכול להישאר בהם. מאסתי בלבנות תסריטים של סיפור
האהבה החזק בעולם, סיפור האהבה שלנו שמעולם לא יתרחש. ואני לא
יודעת כבר מה עדיף, איתך או בלעדייך. כשאני לידך הלב מפרפר
מרוב אושר ונחת, כי כמוני הוא מבין שהוא נמצא במקום הכי נכון
לו. ואז אתה איתה, והלב כבר לא יודע נפשו מרוב סכינים שנכנסות
ויוצאות בו. ואז כשאני לבד, המחשבות והרגשות מציפים אותי ללא
שליטה והפנים שלך נמצאות מולי כל שנייה מיוסרת של הלילה.
אם רק היית רואה כמוני כמה אנחנו מתאימים, כאילו מישהו התערב
ופקח את עיניי כדי שאוכל לראות אותך באמת. אני יודעת שאתם
מאוהבים והשנים שלכם יחד עושות את העבודה, אתם קשורים בצורה
שאי אפשר לערער עליה. עברתם כלכך הרבה ביחד, שמחה ועצב, פחד
ואושר, לי אין מקום בפאזל של חייכם. אני שמחה שאתה מאושר, אבל
אני לא יכולה להתכחש לעצב שמשתלט עליי כל פעם שאני רואה אותך.
היינו יכולים להיות כלכך מאושרים, אני בטוחה בזה בכל נים ותא
בגוף שלי.
אבל לא יודעת איך להראות לך, או איך לשכוח אותך... לא יודעת אם
זה בכלל אפשרי. מנסה להמשיך בשגרה שלי מבלי לכאוב אותך יותר
מהפעמים ההכרחיות. מנסה להימנע מהמחשבות עלייך, אבל לא מצליחה.
ולקחו לי כמה חודשים מבולבלים להודות בפני עצמי שאני מאוהבת
בך. זה התחיל כשהרגשתי מכה קטנה בפנים כשהיית עוזב, אחר כך
הגיעו הציפיות שתגיע... שתעזוב אותה בבית ותגיע כבר. רק תבוא
כדי שאני אוכל לשאוב מהנוכחות שלך עוד כח ושמחה. אבל רק
כשהנוכחות שלך הציפה אותי אושר וכאב בו זמנית, ידעתי שזו אהבה.
היינו צוחקים עם כולם ונהנים מהזמנים הנהדרים שנחתו עלינו
לטובה, ואז פתאום היינו מפסיקים ומסתכלים אחד על השנייה. ופשוט
ידעתי.
אחר כך העניינים התגלגלו ועם כל לילה בו שכבתי לישון עם דמעות
בעיניים, ידעתי שהאהבה גדלה והולכת. לא ציפיתי למצוא את האושר
כלכך קרוב אליי... לא ידעתי שאתה קיים בכלל. היית "עוד אחד",
חלק מהשאר. לאט לאט הכרנו, ועם כל דקה הרגשתי שנוצר בינינו
משהו שייקחו הרבה שנים להתגבר עליו. אבל אתה מאוהב בה. ומה
נותר לי עכשיו אם לא רק זכרונות מועטים להסתמך עליהם? איך אדע
שיהיה בסדר, שיום אחד אקום עם שמחה ואהבה בלב? איך אדע...
שתתעורר מהחלום שבו אתה נמצא ותבין שאני האחת והיחידה עבורך?
ובינתיים, אני מנסה לעבור את החודשים לאט לאט, עדיין אוהבת
אותך. כלכך חזק. כלכך כואב.