אני לא רוצה לוותר, אבל מי שואל אותי בכלל?
התכוונת ש"אלחם"? רצית שאתנגד? אבל לא באמת נתת לי אופציה.
זרקת מילים חסרות תוכן לחלל החדר, שנעלמו כלא היו, יחד עם
הנשיקה החטופה שנתת לי שעה לפני כן ואני מביטה בך, כבר לא כל
כך מקשיבה אחרי שהבנתי מה אתה רוצה שאבין. מתכסה בשריון
אימתני, בונה את החומה הכפולה וקוראת לחיל הפרשים שיגנו עלי
מפני מלחמת גרילה בלתי צפויה.
אין לי תחמושת.
פוחדת להסתכל לך בעיניים, מורידה את המבט. ההסתכלות בך פנימה
מצמררת אותי בזרמים שהרבה זמן לא חשתי, מרגישה קרובה אליך אבל
לא מכירה אותך, רוצה אבל יודעת שתפגע בי. אני לא רוצה להתרסק.

יותר טוב כלום מכמעט? לא יודעת, אני צריכה לחשוב על זה. חמוץ
לי מידי בשביל להיות מפוקסת מספיק ולתת תשובה אמיתית.
אז אני מביטה ולא מביטה בך, מהנהנת למשמע מילותייך הצורמות,
נעלמת בחיבוק שלך
והולכת לישון.  לבד.