החמה המלטפת את פניני הטל.
הרוח שוב שוטפת רסיסי ברק.
ואני ואת,כאן מאוחדים.
ברגע קטן כבשת לבי וסחפת למנהרת הזמן האבוד שלך.
נעלמו מסביב כל המצוקים.
ריח פרחייך האהובים מופיע בכל תחנת רכבת בודדה.
דמותך מסתובבת ומביאה איתה בועה בתוך בועה של מחשבה.
במראה את מביטה ורואה השתקפות של קריסטלים, כל כך נוצצים.
את שוברת אותי מעדינותך.
תלתלייך הרכים הם כמו שרשרת כוכבים שתלויה אי-שם בשמיים.
חוכמתך הנעלת הופכת כל דבר שכבר מת למפורש באלפיי משמעויות.
שתאמרי לי דיי,אעזבך כאילו ביקשת להישאר.
שתזעמי ותצעקי עליי אוהב אותך, אפילו יותר.
שתחמיצי פנייך אזכר  ביופייך האמיתי.
שתרגישי הכי עזובה אשיר לך מחרוזות מאהבה.
שתרגישי נבוכה אבייש את עצמי בושה רבה.
אוהב אותך במרחקים שלא ימדדו בספירות שלמות של שנים רחוקות,
כמו רוח רעננה  שעוטפת אותך בתחושת עקצוץ נעים
כמו לילות בודדים שמחפשים את הבוקר הקר אמצא אותך ואנצור
בתוכי.
כמו בושם מתוק להפליא ,כמו נר שלא יחשך,כמו כביש ללא סוף,
כמו האדמה הבולעת,כמו הסהר הבודד,כמו היקף נגה
אמתיק אותך, יאיר אותך,אלך איתך עד תום הבדידות,אבלע איתך,אפיח
בך רוח חיים
אשרה בך אהבה שלא תתואר במילים.
האם תגידי שתהיה שלי?