תקליט ישן, שקט
מתנגן בחלל החדר
החשוך והמואר
באור כוכב שמנצנץ,
ששוכב לידי ולוחש לי
מנגינת מלאכים.
הוא מצייר במכחול
את אורות הירח
באבק כוכבים
שלקח ממעיינות ליבי.
טיפות קטנות
זולגות מזוג
ירחי איילה
מחייכים.
אוויר הלילה הקר
שנמס בשלל חיוכי הנפש,
התהום הקוראת לעתיד
והסוף שנסתר
מבעד לדרכים עקלקלות
ומתקתקות.
שמש נצחית
עולה ממעמקי מעיינות ליבי,
שום רוח לא תשבית קיומה,
שלהבתה לא תכבה,
כוח הקור לא ימיתה.
לעד תתקיים בכוח התשוקה
כאש תוססת
בלב אהבה.





11.2.2005