הלוואי שתחזרי מארוחת הערב ולא תראי אותי בסלון.
הלוואי שלא תבדקי ותחשבי שוב שהלכתי לישון.
הלוואי שתחכי שאני אתעורר מחר בבוקר לריח החמין שהכנת.
הלוואי שלא תראי אותי מתעוררת.
הלוואי שתבדקי ותגלי שאני לא במיטה.
הלוואי שתתקשרי לאלה שקוראים לעצמם חברים שלי.
הלוואי שהם יגידו לך שהם מבינים שמשהו קרה.
הלוואי שתחפשי בכל בקיבוץ ולא יהיה לי זכר.
הלוואי שתבדקי אם נעלי הריצה בבית ואולי יצאתי לאימון.
הלוואי שתמצאי אותם בארון הנעליים שבכניסה.
הלוואי שתחייגי לפלאפון שלי והוא יצלצל בסלון.
הלוואי שתילחצי.
הלוואי שתבכי.
הלוואי שתמצאי את מה שציירתי אתמול.
הלוואי שתרימי את הציור ותראי מתחתיו את מה שכתבתי אתמול.
הלוואי שלא תביני איך כתבתי דבר כזה.
הלוואי שלא תדעי מאיפה היה לי את האומץ. את הפחד.
הלוואי שתחשבי שאני צוחקת עליך וזה לא אמיתי.
הלוואי שזה יכה בך ותביני שאין פה שום בדיחה.
הלוואי שתחשבי מה עשית.
הלוואי שתדעי מה עשית.
הלוואי שתשבי בבית בחוסר אונים מוחלט.
הלוואי שיהיו אורחים בדיוק כשאת לא רוצה.
הלוואי שתלכי לקחת שמיכה מהחדר שלי.
הלוואי שתפתחי את ארגז המצעים.
הלוואי שתראי אותי שוכבת שם.
הלוואי שתראי את המגבת הרטובה על האף והפה.
הלוואי שתכנסי להיסטריה.
הלוואי שתקחי אותי לבית חולים.
הלוואי שיעשו לי החייאה ויגידו שעכשיו אני רק ישנה.
הלוואי שתסתכלי עלי ביום ובלילה עד שאתעורר.
הלוואי שבדיוק תהיי בשירותים כשאתעורר.
הלוואי שתצטערי.
הלוואי שתבכי.
הלוואי שיכאב לך לראות אותי עם אינפוזיה.
הלוואי שיבואו הרבה אנשים ולא תהיה לך שנייה להיות איתי לבד.
הלוואי שהם יחבקו אותי.
הלוואי שאת לא תוכלי לחבק אותי.
הלוואי שאני ארגיש יותר טוב ונחזור הביתה.
הלוואי שלא נדבר כל הדרך.
הלוואי שאני אחזור לשגרה.
הלוואי שאת תשתני.