כואב לי כבר להסתכל
כואב לי לראות.
את פוגעת בעצמך כל כך,
פוגעת בדבר שאני רוצה לשמור עליו יותר מכול.
ניסיתי, הבעתי דעתי.
אבל את, את המשכת בשלך,
לא מבינה
ולא חושבת שאני מבין.
אבל אני מבין,
מבין יותר מדי.
החיוך שלך מזויף,
הצחוק שלך צבוע.
את מסתירה את האמת שאת כל כך דוגלת בה
ומזכירה לי שזאת אמת אחרת בעצם.
אני רואה אותך,
את מנסה להרגיע את כולם
וגם אותי.
משקרת לי בפנים,
מנסה.
משקרת לעצמך.
את מספרת סיפורים שעושים לך טוב
כדי שיעשו גם לי.
את מראה לי תמונות של רגעים יפים
אלה שאת כל כך רוצה לשמור
כדי לזכור בעוד שנים.
- כשלא יהיה לך, את חושבת
אבל את לא באמת רוצה לזכור
לא כך
לא איך שאת.
שנאה חזקה יש בך
שנאה שורפת.
אמרת לי שאת לא יודעת לשנוא,
כמו שאת לא יודעת לאהוב.
אבל אמרת לי שאת כן אוהבת,
אוהבת אותי
ולשנוא, אני יודע,
את יודעת
לשנוא אדם אחד.
ואותו אדם
שאת
כל כך שונאת,
דוווקא את אותו אדם
אני
כל כך אוהב.
את שונאת אדם אחד,
אותך.
ואני פוחד,
פוחד כל כך.
שתפסיקי לנסות לשכנע אותי.
כי לעולם לא אשתכנע.
אם רק היה לי האומץ
הייתי שואל בקול
כל כך הרבה תמונות...
ואיפה את ילדה?
ואז אולי,
אם לא הייתי כזה
פחדן,
אולי אז
היינו מנסים לתקן
ביחד
את מה שאת
כבר לא חושבת
שאפשר. |