וזה כמו מלחמה, שאת לא תנצחי,
וזה ייקח קצת זמן, עד שזה אותך יתיש
תנסי טיפה תקווה, תסבלי ותחייכי,
בלי שום דגל לבן, בלי כאב, בלי להרגיש

שזה אבוד, שחבל על הימים שתעברי,
על הכאב הנוראי, והדמעות שתספרי
זה לא צפוי אך מובן, את החיים מפסידים,
אנשים שממוות כבר לא מפחדים.

קשה כשזה נגמר, וכשהסוף כתוב,
וזה ייקח קצת זמן עד שתקבלי פרחים
שם עמוק באדמה, זה כואב וזה עצוב,
שאת הפרחים זוכרים, ואותך הם שוכחים.

וזה אבוד, את הזכרונות איתך שם תקברי,
יש טיפשים שעוד חולמים, שעם תפילות תשארי
זה לא צפוי אך מובן, שחיים פה מפסידים,
אנשים שממוות כבר לא מפחדים.

וזה כמו מלחמה, שאת לא תנצחי,
כשהאויב שלך הוא זמן ובלי סיבה
תנסי טיפה תקווה, תסבלי ותחייכי.