נקרא עם פרילי/שוטי הנבואה

מאוחר בערב. מאוחר מדי בשבילה... הבטריה כבר נגמרת, המילים
מתבלבלות וכל מה שהיא רואה מולה זה הרבה הרבה ראסטות.
המוזיקה מהדהדת לה חזק חזק באוזניים והיא נקלעת לשטף של מילים,
הרוגע של הביט הקצוב סוחף אותה.
היא רוקדת כמו משוגעת, מאבדת את עצמה. ילדה טובה בסך הכל.
ילדה מחוננת.
והוא מחזיק אותה, מחזיק אותה כל כך קצר... בחוט המחשבה.
היא מסתובבת מסביב לעצמה קצת וניגשת לבר. דווקא בא לה לקחת
איזה משהו עם הרבה אלכוהול, להרגיש פעם אחת איך זה לדפוק את
הראש. אבל היא לא מכירה שום קוקטיילים אז היא פשוט מבקשת קצת
קולה.
הברמן מוזג, היא מסתכלת עליו ולא מבינה למה הוא עושה כל כך
הרבה פוזות...
הוא מסתכל עליה מרחוק, הוא והראסטות שלו. בוהה בה.
היא בוהה בו קצת בחזרה. שוב הוא עם סיגריה ביד.
זה דוחה אותה אבל עמוק עמוק בפנים היא רוצה גם... להראות לו
שהיא שווה, שהיא זורמת, שהיא משלהם, יכולה להיות בדיוק כמוהו,
שהיא יודעת להשתחרר, לא כבדה, לא מפחדת מתגובות של ההורים,
עצמאית, אולי קצת מהבוהמה...
המחשבה על זה מעבירה בה צמרמורת, זה נשמע לה כמו שיעור חינוך
מיני עלוב. גלגול המילה "לחץ חברתי" על הלשון כבר דוחה אותה
סופית.
מכבה את הסיגריה, כי הוא יודע שהיא שונאת את העשן,
הוא מתקרב אליה בצעדים איטיים ושקטים, הידיים בכיסים.
הלב שלה דופק מהר מהר מהר... היא מרגישה בעננים.
הוא מסתכל עליה, מחייך את החיוך המרומז שלו.
היא מסתכלת בחזרה. אף פעם לא משפילה מבט.
הוא מתקרב, מדבר בלחש, כמו שהוא תמיד מדבר.
כמה מילים סתמיות שכבר מקפיצות אותה לרקיע השביעי.
הוא גבוה ממנה, בראש או אפילו שניים, ומדבר קרוב אליה, קרוב
מאוד. אולי אפילו יותר מדי קרוב...
היא מרגישה אותו ממש לידה, ובמשך שני רגעים- היא מרגישה
גדולה.
ואז אחת משלו מושכת אותו בחזרה והיא נשארת עם הקולה ביד, לרגע
צופה מהצד בכל השכבה שלה... מקווה להיבלע קצת, להיעלם.
מעיפה עליו מבט אחרון וקולטת מבט שלו מסתכל עליה מאחורי
הראסטות בחזרה.
היא גומרת לשתות את הקולה, מניחה אותה על הדלפק ורצה אל תוך
הרחבה. מאבדת את עצמה.
רוקדת, צועקת, וצורחת עד כלות הנשמה והנשימה.
תסתכל עליה! שים לב אליה!!! תעריץ אותה!
שכח מפער הגילים,
הנח
לו להיעלם.

היא לא לידך, לא עסוקה בך, בין החברים שלה- היא מלכה!

אז איך זה שרק אתה לא קלטת?........