עכשיו היית צריכה להיות איתי
להדליק בי את כל האורות
הגשם בחוץ מנע אותך ממני
והכול רטוב וקר

פתאום אני כבר לא אוחז אותך
רק ממלמל את הגעגוע
הגשם בחוץ נעמד בינינו
והכול שטוף ומנוכר

העיר שותקת
לא איכפת לה
שאני שולח בנפשי ידיים
בוכה מילים
ומתלקח
מתנחם בך עד אלייך


עשן סיגריה מתנגן אל החלל
נספג בריח וחיוך שלך
הכול לטובה, ומה זה משנה בכלל
רק שעכשיו רטוב לי וקר

והמרחב שבלעדייך
מצמיד קירות אל הרצפה
נכנע לאמת, כפות בגבולותייך
והכול שקוף ומיותר

העיר שותקת
לא איכפת לה
שאני שולח בנפשי ידיים
בוכה מילים
ומתלקח
מתנחם בך עד אלייך


ובין כל המילים האלה לא הצלחתי להפר
את המציאות ואת החדר שעכשיו זוכר
ימים שעוד יהיו כאילו כבר חלפו מזמן
ואת הגשם מבחוץ שכבר חדר
לכאן

העיר שותקת
לא איכפת לה
שאני שולח בנפשי ידיים
בוכה מילים
ומתפייס
מתנחם בך עד אלייך