לילי רוז / ואלס לבית הקברות |
אני חשה כמו בלירנה,
אחורה, קדימה,הצידה הצידה,
בבית הקברות מציגה רסיטל לאמא
אמא תראי אני מרחפת כמו ציפור,
הכל כל כך חד וצבעוני,
למה את בוכה? כולם בשחור,
מובילים את הארון ובעפר מניחים אותי
רגע, אמא זה עוד לא הזמן,
אני לא מוכנה לעזוב,
אמא חכי, יש עוד הדרן,
אמרתי לך הסוף יהיה טוב!
בבית הקברות שרה לעצמי,
כולם כבר הלכו ממזמן,
רק אמא שלי היא פה לצידי,
מדלגת בצעד קטן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|