אפשר לשאול אותך שאלה אחת ?
או בעצם יותר?
למה?
שעות היינו מדברים, שעות על גבי שעות. זה התחיל כמו כל השאלות
הרגילות, מאיפה? בת כמה? אמרת שאני צעירה מדי...
אבל באיזשהו שלב כנראה שזה לא ממש הפריע לך. טענת שאתה בן 26,
כך היה כתוב בפרטים שלך..  כנראה שזו הייתה הנורה הראשונה
שהייתה צריכה לצפצף לי..
על מה לא סיפרתי לך? על סבא שלי, היינו משתפים אחד את השני בכל
כך הרבה.... סיפרת לי על העבודה שלך, על זה שזה רק עסק צדדי
אתה שתהיה מוזיקאי אמיתי ...  לא פירטת הרבה על החברות שלך
לשעבר, אבל ציינת אחת , אמרת שנפגעת ושאתה ממשיך לדבר איתה מדי
פעם.
ניתק הקשר לזמן מה  כשהמחשב שלי החליט לשבות, בפעם המאה
ואחת..
אבל אני מקדימה את המאוחר... אמרת שהתגעגעת אליי .. . עוד לא
היה בינינו שום דבר רומנטי או אפילו ברמז,עוד לא היו השיחות
לאורך כל הלילה . עוד לא התחלנו לפלרטט , כמה פעמים שגרמת לי
להסמיק...
תמימה שכמוני..
אמרת שאתה רוצה אותי, שאני ממש מתאימה לך כרגע... ואני קניתי
את כל מה שהיה לך להגיד לי......  כל פעם שאמרת שאתה יוצא עם
מישהי , זה היה כאילו ירית באקדח לתוך הלב שלי...  
אחרי כמה זמן,אני כבר לא זוכרת, כמה חודשים או אפילו שנה,
אמרת שאתה רוצה לראות אותי, לדבר איתי בטלפון .
אני ,פחדתי, זה היה עוד שלא תיארתי לעצמי את גדולת הנפילה...
היססתי מאוד ואמרתי לך את זה.
ניסית לשכנע אותי ,אמרת שאני חשובה לך, שאני נשמעת מקסימה ,כמה
לוקשים שהאכלת אותי. הפסקת שיחות שלמות כדי לדבר בטלפון עם
האקסית שלך. בשיחה אחת, הרתחת אותי.....
אני והדם החם ,סגרתי את המחשב ולא התחברתי חודש חודשיים...

ניסיתי לשכנע את עצמי שזה נחמד שאתה בקשר עם האקסיות שלך, שאדם
בוגר לא חותך מערכות יחסים אחרי שנגמרו .
על המזל שלי, המחשב שלי שוב נפל. לקח זמן עד שאימא שלי החליטה
לתקן אותו.

כשחזרתי,שאלת איפה הייתי.. תירצתי את זה  ואמרת שיש לך משהו
להגיד לי. אמרת שאתה אוהב אותי. איך אפשר לאהוב אדם שלא פגשת?
אי אפשר להתאהב דרך המחשב......
אני , כמו סתומה, קניתי את זה...
אמרתי לך שאני לא רזה, אמרת שאתה אוהב קצת בשר..
הגבת על יצירות שלי בבמה.. בתגובה אחת , אמרת שאתה רוצה להיות
האביר בשיר רק בחיים האמיתיים...
הלב שלי נמס.. משהו במוח שלי נדפק  או משהו בסיגנון.......  לא
יכולה להסביר את זה, או בעצם כן ,אבל זה כבר לא משנה עכשיו.  

התייעצתי עם חברות, השווצתי בך באוזניי אחת שלא דיברתי איתה
כאילו במקרה (אילו רק ידעתי...)   . הן אמרו לי ללכת על זה..
אז  הקשבתי...
דיברנו בטלפון.. אמרת שהקול שלי עושה לך את זה... שאני נשמעת
בוגרת לגילי (נורה,מישהו?)..
יום שישי, אני אחרי מקלחת, אמרת שתבוא לאסוף אותי לשיטוט קצר
כי יש לך חזרה ללהקה.  אימא ישנה,לא סיפרתי לה כלום,רק אחותי
יודעת..
כולי צמרמורת, מודדת כמה תלבושות, אבל החלטתי ללכת על פשוט..
התזתי על עצמי את הסיזלי שלי וחיכיתי.. התקשרת שוב, כי לא
מצאת.. הסברתי לך , יצאתי לרחוב הראשי..
עליתי אתך לסקודה שלך ,נודע לי שאתה בן 28... לא ידענו לאן
לנסוע, עשינו סיבובים עד שמצאנו עצמנו ליד שדה התעופה בהרצליה.
עצרנו... דיברנו,שאלת אם אתה יכול לנשק אותי. אמרתי שעדיין
לא.. אחרי דקה ,הספיק לי... חודשים אחר כך , שחזרתי את הנשיקות
שלך.. מה שידעת לעשות באותן שפתיים מקוללות שלך.... אחרי כמה
זמן, הזכרתי לך על החזרה שלך , התרצת והחזרת אותי הביתה..

שבוע אחר כך, אחרי שיחות טלפון,שאלת אותי אם אני רוצה להשתכר
אתך על שפת הים... אמרתי לך שלא, אני מעדיפה מקום ציבורי..
אפילו סיפרתי לאימא שלי עם כמה שקרים לבנים שאני יוצאת עם
מישהו שהכרתי... הטיפשות חוגגת.. לא שינית את דעתך ,אני עמדתי
על שלי.. התעקשתי, כמעט רבנו. אמרתי שלא ,שוב ושוב .

לילה,אני ישנה, צלצול טלפון : "הילה ,איפה את?"
"ישנה..."
"אני באזור, את באה"
"לא, לילה טוב ,נדבר מחר"...

צלצלת אחרי יומיים, לא ביקשת סליחה... שאלתי אותך,לא יודעת
מאיפה בא לי האומץ , מה יש לנו?
אמרת לי בשיא הטבעיות,שאתה לא מוכן למערכת יחסים , אבל אתה
עדיין רוצה אותי... אמרתי לך שאני צריכה לחשוב על זה...

אני עדיין,בשיא התמימות, מפנטזת עלייך, התייעצתי עם חברות
שהכרתי בעבודה חדשה , הן אמרו לי שאני טיפשה ואני בשלי.. .

לא יודעת מתי, לא זוכרת את הנקודה המסוימת, כנראה שזה לא כל כך
חשוב, אני כבר לא זוכרת מה אמרתי לך ,שזה לא ילך.........

מחקתי אותך מזיכרון הטלפון שלי , חבל שלא מחקתי אותך מהאייסי
שלי.. אולי ככה זה עוד היה נגמר יפה......
הייתי במצב רוח, סתם, שוטטתי ברשת , עד שקיבלתי ממך הודעה.. לא
זוכרת בדיוק מה אמרת, אמרתי לך שיש לי דייט. לא אמרת כלום....
יום אחרי זה, שאלת אותי ,איך היה הדייט שלי ..  
אני, לא יודעת מה עבר לי במוח באותו רגע , "סבבה, היה ממש
רומנטי "
ואתה "אה... תודה
שבגדת בי........."
סכינים הושחזו, עלבונות,אמרתי לך כל מה שחשבתי עלייך...  שוב
ושוב, שדיברנו, השווצנו זה באוזניי זה על החיים הטובים שלנו...

הכול היה אמור להתנקות , הרוע היה צריך להיפסק...  למה ?
למה עוררת את היצר המזוכיסטי שבי?
למה דווקא אותך הייתי צריכה לשאת על גבי  למשך זמן כה רב?

הדבר הכי אישי שפרסמתי בבמה...