ככל שאני גדלה
גם גדלה בי התחושה
שהחיים זה לא שחור ולא לבן
אלא פלטה של צבעים
אנשים יושבים על הרצפה מערבבים ומערבבים
מערבבים רגשות, מערבבים פרצופים
צובעים את החומה, מרחיקים ומרחיקים
אני עומדת מסתכלת,
מבעד לקשת של צבעים
מביטה ולא מבינה,
למה אני כבר לא מרגישה,
או שאולי כבר לא אכפת לי מאחרים
כי לי רק נותר האפור שבפנים.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.